הסיפור

משל לאדם עשיר מאוד שהיה לו בן אחד בלבד והיה אוהב אותו עד מאוד. והיה הבן חושב בליבו ואומר: אלך בשרירות ליבי ואעשה רצוני כי אבי אוהב אותי כל כך והוא לא יקפיד ויכעס עליי, וממילא הוא כל כך עשיר שהוא יכול לפדות אותי בהון רב.
הלך וישב לו עם אנשים ריקים ופוחזים, והיה מוציא ממון אביו, ואוכל ושותה עם אותם אנשים בני בליעל ומתלוצץ עימם. יום אחד אכל ושתה עימם. מה עשו? שיכרו אותו ואז חטפו אותו ומכרו אותו לידי השודדים. כששמע אביו נכמרו רחמיו על בנו. הלך ופד אותו בכסף רב והחזירו לביתו.
שוב הלך והתחבר לאנשים לצים. אמרו לו קרוביו: איך אינך חושש להתחבר עם אנשים כאלו? אינך מפחד שיעשו לך כמו שעשו הראשונים? אמר להם: אם יעשו, בוטח אני באהבת אבי ובעושרו שיפדה אותי. שוב נפל בשבי, ושוב פדה אותו אביו. וכן חזר המקרה על עצמו, ונשבה הבן ופדה אותו האב כמה פעמים.
אחרי כן, אמר אביו: האם הרווחתי וכינסתי את כל הנכסים האלו ואת העושר הזה כדי שיצא בני לתרבות רעה? נשבע אני שאם יפול בשבי פעם נוספת – אעזוב אותו ולא אפדה אותו. ואכן כאשר נשבה הבן לא רצה אביו לפדותו.
אמרו לו: איך תעזוב את בנך בשבי ולא תפדה אותו? אמר להם: אלו אירע לבני דבר זה במקרה, הייתי פודה אותו אפילו במחיר כל נכסיי, אבל עתה משום שהוא עושה זאת במזיד, והוא משתמש בעושרי כדי לעשות מעשים רעים, לאחר שפדיתיו כבר כמה פעמים – אעזבנו כעת, ואחכה עד שיצטער וילמד מוסר. לאחר שאדע ששב למוטב, אפדה אותו והוא שיירש לעתיד לבוא את כל נכסיי.
לכן, משום שהקדוש ברוך הוא חנון ורחום ארך אפים ומרבה להיטיב, סולח ומוחל ומקבל שבים, אל יחטא אדם לפניו יותר מדי. ושלא יבטח אדם יותר מדי על מעלת רחמנותו של האל יתברך ועל התשובה.

 

---

על הסיפור

"האומר אחטא ואשוב אין מספקין בידו לעשות תשובה" כך אומרת המשנה במסכת יומא
הבן מניח שהוא יכול לסמוך על עושרו ויכולתיו של האב ובעיקר על אהבתו.
אחרי מספר פעמים שהבן יוצא לתרבות רעה האב מחליט באהבתו להקשיח את ליבו ולא לפדות אותו, בכך הוא מחנך את בנו ומנסה ללמדו לקח.
הנמשל מסביר שהאדם החוטא החושב שיוכל לכפר על חטאיו ולשוב ולחטוא הוא כבן שמנצל את טוב ליבו ויכולתו של אביו שבשמיים