משכן שהוא משכון
איך מבטיחים את הקשר בין שני בני אדם? משל על המשכן המשמש כמשכון, ועל הקשר בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא
"ונתתי משכני בתוככם" (ויקרא כו, יא).
"ונתתי משכני" – זו השכינה.
"משכני" – המשכון שלי, השכינה התמשכנה בגלל עוונותיהם של ישראל.
משל לאדם שהיה אוהב אדם אחר,
אמר לו: מתוך האהבה הגדולה שיש לי אליך, ברצוני לגור עימך.
אמר: ואיך אדע שתגור אצלי?
לקח כל חמדת ביתו והביא אליו.
אמר: הינה משכוני אצלך, שלא אפרוש ממך לעולמים.
כך הקדוש ברוך הוא, רצה לדור בקרבם של ישראל, מה עשה?
לקחת חמדתו והורידה לישראל.
אמר להם: ישראל, הינה משכוני אצלכם, בשביל שלא אפרוש מכם לעולמים.
ואף על פי שהקדוש ברוך הוא מתרחק מאיתנו, השאיר את משכונו בידינו ואנו שומרים את חמדתו. ואף על פי שישראל בגלות, משכונו של הקדוש ברוך הוא נמצא אצלם ואינם עוזבים אותו לעולמים.
איך יכול מבנה מרוהט לקשר בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל? מתוך משחק מילים על משמעותם של השכינה והמשכן, יוצא הזוהר לסיפור המשמש משל לתפקידו של המשכן, שקדם למקדש.
עד שאנחנו תוהים על כך שלחפצים חומריים יהיה תפקיד בקשר בין האדם לאלוהים, מסביר הסיפור שגם ביחסים בין בני אדם יש לחפצים תפקיד סמלי חשוב. חיבור בין נכסים מחבר בין בני האדם, ושומר עליהם מחוברים גם כשהקשר ביניהם נחלש ונמצא במשבר. העברת הרכוש לרשותו של הזולת משמשת כמשכון, עירבון, המבטיח את הקשר. הקשר הזה משמש משל לקשר בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל, קשר הנמשך גם אחרי שישראל חוטאים.
החיבור בין המשל והנמשל מתאר את היחסים בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, שנמשכים בזכות אותו משכון גם בגלות. מכאן משתמע שהמשכון שבמשל לא נמשל רק למשכן, או לבית המקדש שהחליף אותו, אלא גם לשכינה, שאפשר להבין אותה כחלק הרוחני באדם, או כמצוות המשמשות מעין מזכרות לנוכחות אלוהית, גם כשהיא נראית רחוקה.
