הסיפור

רבי לוי יצחק מברדיטשוב שמע כי במקומות שבהם מכינים את המצות עובדות נשים עבודת פרך, מן הבוקר ועד כמה שעות לתוך הלילה.
בא ר' לוי יצחק אל בית המדרש וצעק:
"שונאי ישראל מאומות העולם אומרים עלינו שאנו לשים את המצות בדם נוצרים. זה בוודאי שקר וכזב. אבל אהה! הנה לשים ואופים כאן את המצות בדם של יהודים, אם עובדים הם כך בעבודת פרך!"

---

על הסיפור

באירופה נפוצה השמועה האנטישמית כי היהודים משתמשים בדם של נוצרים להכנת המצות לחג הפסח. זהו גם המקור לביטוי "עלילת דם".
ר' לוי יצחק משתמש בטיעון השקרי של הגויים כדי להצביע על העוול האמיתי – זה הנעשה לנשים, השייכות למעמד החלש והפגיע בחברה. הנשים המכינות את המצות נאלצות לעבוד "עבודת פרך" שעות מרובות מדי, ואין מי שמגן על זכויותיהן.
ר' לוי יצחק מדגיש כי מצות כאלו "טבולות בדם". העובדה כי דווקא בהכנות לפסח, חג החירות, נאלצות הנשים לעבוד בפרך, מלמדת כי ישנן דרכים שונות של שעבוד ו"עבודת פרך" המתקיימות גם בימינו.

בזווית אישית

מה באמת עמד מאחורי כעסו הגדול של ר' לוי יצחק מברדיטשוב? האם הייתה זו יריית הפתיחה של המהפכה הפמיניסטית בתוך החסידות וגאולת הנשים מחלוקת התפקידים המסורתית?

"ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה.
זָמְמָה שדה ותיקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם,
חגרה בעוז מותניה ותאמץ זרועותיה
טעמה כי טוב סַחֲרָהּ
לא יכבה בלילה נֵרָהּ
ידיה שִלְחָה בכישור וכפיה תמכו פלך."
(מתוך "אשת חיל", מילים: מן המקורות)

עוד בימים שבהם הייתי נערה, זכורה לי תחושת הבלבול והמבוכה הגדולה לשמע השיר "אשת חיל" סביב השולחן בערב שבת. מצד אחד, על פניו, תחושה נעימה כשכל בני הבית משבחים את אם המשפחה על חריצותה, ומצד אחר, הלב מתכווץ לשמע המילים שנשמעו לי כמו שיר הלל לשפחה העובדת בפרך, ותוך כדי כך מקבעות את חלוקת התפקידים המסורתית במשפחה. הדיסוננס הזה לא הניח לי שנים רבות.

שבתי ונזכרתי בו כשקראתי את הסיפור על רבי לוי יצחק מברדיטשוב. קריאה ראשונה בסיפור ממלאת אותי גאווה ושמחה גדולה על אומץ ליבו וקריאתו האמיצה לגאול את אותן נשים מעבודת פרך שמתוארת כקשה עד זוב דם. עם זאת, עולה השאלה הבלתי נמנעת: מה באמת הפריע לרבי לוי יצחק והרתיח אותו? האם העובדה שלא היו לנשים שעות מנוחה? כלומר, הדיסוננס הגדול של עבודת פרך באפיית מצות שמסמלות את החירות התודעתית והפיזית של עם ישראל, או שמא המחאה מהולה גם בקריאה לבחינה מחודשת של חלוקת התפקידים המסורתית בקהילה? האם הנשים והאימהות, כקבוצה מובחנת, הן עדיין שפחות ולמעשה לא יצאו לחירות אמיתית אלא רק החליפו אדונים?

אני מניחה לרגע בצד את השאלות וחוזרת להתרגש מרבי לוי יצחק מברדיטשוב, על כך שבמציאות שבה הוא חי הוא אינו בוחר בשיר הלל לעבודת הפרך אלא בקול מחאה כנגד עבודת הפרך. מבחינתי מדובר בלוחם חירות וצדק למען החלשות ממנו, פחותות המעמד והזכויות, בשבילי הוא הפמיניסט החסידי הראשון.