הסיפור

הבבא סאלי (רבי ישראל אבוחצירא) הביט בתמיהה בחתנו, רבי דוד יהודיוב, שלאחר שיצא מן השירותים הסתפק ברחיצת ידיו בברז המים, ולא נטל את ידיו בנטילה. שאל אותו הבבא סאלי: "מדוע אינך נוטל את ידיך שלוש פעמים?"
השיב לו חתנו: "משום שהלכה זו אינה מוזכרת בתלמוד ובספרי ההלכה, ורבים מן הפוסקים סוברים שניתן להסתפק ברחיצת הידיים ולא בנטילה."
השיב לו הבבא סאלי: "קדושה אני מבקש, ולא רק הלכה!"

---

על הסיפור

הפוסקים נחלקו בשאלה אם יש צורך בנטילת ידיים לאחר יציאה מהשירותים; הפוסקים לפי הנגלה סוברים שדי ברחיצת הידיים, והפוסקים על פי תורת הסוד (הקבלה) דורשים נטילה בכוס.
חתנו של הבבא סאלי מסתפק ברחיצת הידיים, אך הבבא סאלי נוזף בו משום שהוא סבור שאין להסתפק בכך, ושרחיצת ידיים היא הדרישה ההלכתית המינימלית. מי שיכול, צריך לשאוף גבוה יותר, ולהפוך את נטילת הידיים למעשה של התקדשות. הבבא סאלי מבקש שחיינו לא יהיו חיים של מילוי דרישות בלבד, אלא חיים שיש בהם שאיפה למימוש עצמי עמוק ומשמעותי יותר; הוא מבקש שהמעשים שלנו ימשכו אותנו מעלה מעלה.
את השאיפה הרוחנית הזאת מוצא הבבא סאלי בעולם הקבלה, הממלא את המציאות בטהרה וקדושה.