חשד לשוחד
רב ענן מסרב לדון במשפטו של איש שהביא לו מתנה, אך הפנייתו לרב נחמן מחוללת עיוות דין. סיפור על אבק שוחד
מעשה באיש אחד שהביא לרב ענן סל של דגיגים.
שאל אותו רב ענן: מה מעשיך בעירנו?
אמר לו האיש: באתי לדין אצלך.
לא הסכים רב ענן לקבל ממנו את הסל, ואמר לו: פסול אני מלעסוק בדינך מכיוון שהצעת לי מתנה.
אמר לו האיש: איני רוצה שתדונני, אך אל תמנע ממני להקריב ביכורים, שכן למדנו מהאיש שהביא לאלישע הנביא לחם ביכורים ש"כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים".
השיב רב ענן: אף שלא רציתי לקבל את מתנתך, עכשיו כשנתת לכך טעם של דבר מצווה, מקבל אני.
שלח רב ענן את בעל הסל לדין אצל רב נחמן, וכתב לרב נחמן: אנא עסוק בדינו של האיש הזה, שאני, ענן, פסול מלדון בו.
אמר רב נחמן בליבו: אם כך הוא כותב לי, מובן מכך שהוא קרוב משפחה שלו ולכן לא עסק בעצמו בדינו.
באותו זמן עמד לפני רב נחמן משפט של יתומים, שקל את הדבר: דין צדק ליתומים זו מצווה, וכבוד תלמידי חכמים אף הוא מצווה. מה קודם? – מצווה של כבוד התורה עדיף. דחה את דין היתומים ופנה לעסוק בדינו של בעל הסל.
כשראה הצד השני במשפט את הכבוד הרב שעושים לבעל הסל יריבו, נסתתמו טענותיו, לא הציג את טיעוניו כראוי והפסיד בדין.
האגדה פותחת בשוחד מובהק שנדחה על הסף, אך במהלכה מתגלה שגם טובת הנאה שאינה נראית כשוחד עשויה להטות דין. רב ענן מקבל את הסל כמתנת מצווה אחרי שכבר הצהיר שלא ידון את האיש. פעולה זו נראית כמעשה נקי, אך מייד ניכרת ההשפעה שלו: עצם ההפניה האישית מטעם רב ענן גורמת לרב נחמן להטות את המשפט לטובתו על אף שלא קיבל ממנו כל טובת הנאה ואף לא חשב שהוא מטה את הדין. הוא מקדים את משפטו למשפט היתומים ומכאן הדרך לעיוות הדין קצרה.
הסיפור מציג את הבעייתיות באבק שוחד – מעשה שעל פניו אין בו טובת הנאה מוחשית, אך הוא משפיע על שיקול הדעת של הדיין. הקבלתו בסיפור לשוחד המובהק שנדחה ממחישה עד כמה גם מי שנזהר מאוד משוחד צריך להקפיד שלא ליפול בו.
