מלך לשנה אחת
בארץ הודו הרחוקה עיר אחת ממַנָה מלך אקראי לשנה אחת - כיצד המלך הכסיל והמלך החכם ינצלו הזדמנות יוצאת דופן זו?
בני עיר אחת בקצה איי הודו הרחוקה הסכימו ביניהם שימנו עליהם לשליט איש נוכרי אחר בכל שנה, ובסוף השנה יסלקו את השליט, וכך יעשו שוב ושוב. פעם אחת הם מינו כסיל שלא ידע את סוד דרכם במינוי מלכים. אותו איש קיבץ ממונות ובנה ארמונות וחיזקם ולא הוציא מעירם דבר. הוא השתדל להביא לעירם כל אשר היה לו מחוץ לעיר, והכניס לעיר ממון רב והזמין אליה את ואשתו ואת בניו. לאחר שנה הוציאוהו אנשי העיר ההיא שהוא ריק מכל הרכוש שצבר, ולקחו ממנו את כל מה שבנה וקנה ולא נותר לו מאומה מכל מה שהיה לו בעיר ומחוצה לה. והיה מתחרט ומתאבל על הזמן, המאמץ וההשתדלות לבנות עבור אחרים.
שנה לאחר מכן החליטו למנות עליהם איש נלבב ונבון, וכאשר נתמנה עליהם בחר מהם איש אחד ושאל אותו על מנהגי האנשים במקום זה, וכן שאל על מי שנתמנה עליהם קודם ומלך לפניו, וגילה לו אותו האיש את סודם של בני העיר. וכאשר ידע הדבר, לא נתעסק במאומה ממה שנתעסק בו הראשון, אלא השתדל וטרח להוציא כל דבר יקר שהיה בעיר ההיא לעיר אחרת, ושם את כל אוצרותיו ומחמדיו במקום אחר ולא בטח בניקיון ליבם, בגדולתם ובכבודם. וביושבו בעיר היה נע בין עצב ושמחה – מצד אחד היה מתאבל על כך שיציאתו מהעיר מהירה כל כך, וחשב שאם היה לו זמן רב יותר היה מוציא יותר אוצרות מהעיר, ומצד שני שמח על צאתו מהרה מהעיר כדי שיוכל להתיישב במקום שבו החביא את כל הממון והרכוש שצבר ושיוכל להשתמש בהם באופני תועלותיו ומיני הנאותיו בלב שלם ובנפש בטוחה. וכשנשלמה שנת מלכותו לא דאג על צאתו מהעיר ודיבר לבני העיר בשמחת לב ובסבר פנים. ובצאתו מהעיר שמחו ושיבחו את מעשיו, והלך לטובה רבה וכבוד גדול בשמחה מתמדת ושמח בשני העניינים והגיע אל תאוותו בשני המקומות.
המשל אינו עסוק רק בעלילת הדברים, ועניינו ממוקד בשאלה – איך צריך האדם לחיות את חייו?
המשל מציג תרחיש קסום, שלפיו בעיר אחת בהודו ניתן לאיש זר להיות מלך לשנה אחת. כך מתגלים שני סוגי מלכים. המלך הטיפש לא חוקר ולא לומד את סביבתו, ולכן הוא נידון לכישלון. מרגע שידיחו אותו מכס המלוכה הוא ייוותר בלא כלום. מצד שני המלך החכם מסתמך על תבונתו, מתיידד עם איש מרכזי במלכות ולומד את סודותיה. באמצעות הידע הזה הוא אינו רק מרוויח כסף רב אלא גם מרחיק את עצמו מן הסבל של המלך הראשון ומהתסכול שבנפילה מהר גבוה לבור עמוק.
העיר ההודית משולה לעולם הזה שהאדם נמצא בו לתקופה מוגבלת, והעיר שאליה הבריח המלך החכם את עושרו נמשלת לעולם הבא – האדם החכם הוא מי שמנצל את חיי העולם הזה כדי לבסס את חייו בעולם הבא. אדם שחי כך מתמקד בשיקולים החשובים המצויים מעבר לעולם הזה, ובבוא הזמן נפרד מהעולם הזה בנחת.
