הסיפור

הבריונים שהיו בשכנותו של רבי מאיר היו גורמים לו סבל רב.
היה רבי מאיר מבקש עליהם רחמים ומתפלל שימותו.
אמרה לו ברוריה אשתו: מה מצדיק את תפילתך למותם?
האם הפסוק ״יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ"? (תהלים קד, לה)
האם כתוב ״חוֹטְאִים״?
כתוב ״חַטָּאִים״.
ועוד: רד לסוף הפסוק ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״. (שם)
אם יתמו חטאיהם הרי שיתקיים בהם ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״.
ביקש עליהם רחמים והתפלל שיחזרו בתשובה וכך יתקיים ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״.
ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה

---

על הסיפור

שכנים אלימים זו צרה צרורה. רבי מאיר ואשתו מבינים אותה בצורה שונה. רבי מאיר תולה את הצרה בשכנים עצמם, ולכן בעיניו אין מוצא אחר אלא לייחל למותם, והוא אפילו תופס זאת כבקשת רחמים עליהם – כאילו חיי האלימות שלהם אינם חיים ראויים ומוטב להם שימותו. ברוריה מפרידה בין האדם לבין מעשיו. היא מציעה לרבי מאיר פסוק שלכאורה תומך בדבריו, אך דורשת אותו כך שיתמוך בגישה אחרת: החטאים צריכים לעבור מן העולם, אך לא החוטאים, אדם יכול להשתנות.