מלאכים רוקדים
חוויית התפילה של ר' לוי יצחק מברדיטשוב היא סוחפת כל כך שאפילו מלאכים באים לראות אותו. "מתנגד" אחד לא האמין לכך עד שעבר בעצמו "חוויה מטלטלת"
אמרו החסידים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "בשעה שאומר רבנו את התפילה 'קדושה כתר' שבתפילת מוסף, כולם מתקבצים לשמוע. ואפילו מלאכי צבאות שבשמים באים לשמוע תפילה נפלאה כל כך."
שמע "מתנגד" אחד את דבריהם של החסידים וסירב להאמין לדבריהם. ביקש לראות בעצמו אם אמת הדבר, שתפילתו של הרבי אינה כדרך הטבע.
פעם אחת, בתפילת ראש חודש, נכנס הרבי להתלהבות גדולה כל כך, עד שלא ידע את אשר הוא עושה. ראו החסידים כי הרבי חלץ את התפילין לפני תפילת מוסף כנהוג, אך מרוב התלהבות הכניסם לתיק התפילין של אדם אחר. הבינו כי הנה נכנס רבם אל התלהבות התפילה כדרכו בקודש.
מיד הלכו וקראו למתנגד ואמרו לו כי אם יבוא עתה אל בית הכנסת ידע כי צדקו בדבריהם, כי "יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין" (ישעיהו ו, י).
מיהר ובא המתנגד אל בית הכנסת, ועמד מאחורי גבו של ר' לוי יצחק. והנה נכנס הרבי אל ההתלהבות בכוח גדול. פתאום הפך את פניו אל המתנגד ותפסו בבגדו. אז החל גורר את האיש כשהוא מדדה ומקפץ בכל בית הכנסת. לבסוף, כל עוד נשמתו בקרבו, הצליח המתנגד לברוח מידיו של ר' לוי יצחק. מאז האמין המתנגד לדבריהם של החסידים.
ה"מתנגד" לא ראה אמנם כיצד המלאכים רוקדים. ובכל זאת, הוא חווה את ה"ריקוד" על בשרו, כאשר ההתלהבות העצומה של ר' לוי יצחק "טלטלה" אותו, לפחות באופן פיזי.
ר' לוי יצחק מברדיטשוב מתואר כאדם שנכנס למצבים של התלהבות עד כדי אובדן מודעות. בסיפור שלנו, ברגעי ההתלהבות הוא אינו מבחין היכן הוא שם את התפילין, והוא תופס בבגדיו של אדם זר ומטלטל אותו בריקוד סוחף.
הזמן שבו מתרחש ה"ריקוד" הוא בזמן אמירת "קדושת כתר", הנאמרת בבית הכנסת בתפילת מוסף בחגים, ועל פי מנהג החסידים (והספרדים) – גם בשבתות ובראשי חודשים. תוכנה של ה"קדושה" בנוסחיה השונים עוסק בתפילה משותפת למלאכים ולבני אדם. בשיאה של ה"קדושה" המתפללים אומרים את המילים המיוחסות למלאכים, כשהם מגביהים את גופם ברגלים צמודות (שכן כך מתוארים המלאכים) שלוש פעמים, וקוראים "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" (ישעיהו ו, ג). תנועה זו היא כנראה ה"ריקוד" וה"דידוי" שמבצע רבי לוי יצחק כשהוא חוטף את המתנגד.
ייתכן שהסיפור עוסק בכוחה של החסידות בכלל, שהדגישה את היסוד הרגשי והפיזי בעבודה הדתית, את חשיבות ההתלהבות, ואת השתתפות הגוף כולו בעבודת האל. הדרך החסידית "סוחפת" את הלבבות ו"מטלטלת" גם אנשים ציניים וספקנים. ועוד – העובדה שהמלאכים באים גם הם לרקוד מעידה כי החוויה המיסטית האמיתית קורית כאן ועכשיו בעולם הזה, ולא צריך לחכות לעולם הבא כדי לחוות אותה.
