הסיפור

פעם הלך רבי שלום מקָמִינְקָא ברחוב ופגש אדם שלא הכיר. שאל ר' שלום את האיש "מי אתה?" אך הזר סירב להשיב לו, ואף הוסיף: "איזו תועלת תצמח לך אם תדע מי אני?"
השיב לו הרבי: "על הקדוש-ברוך-הוא נאמר 'וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל' (תהלים כב, ד), ו'יושב' פירושו כמו ששגור בפי העם, שכשרוצים לדבר על פרנסתו של אדם, אומרים: 'פלוני יושב על סכום כזה וכזה.' וכן כשאדם מכהן ברבנות אומרים עליו שהוא 'יושב על כיסא הרבנות.'
אם כן, הקדוש ברוך הוא, על מה הוא 'יושב'? – על תהילות ישראל שישראל משבחים ומפארים אותו.
והנה, כשאדם פוגש חבר שלא ראה זמן רב, הוא אומר: 'ברוך השם שזכיתי לראותך!' – ובכך משבח את הקדוש ברוך הוא. לכן טוב להכיר כל יהודי, כדי שכל פעם שייפגשו שני יהודים יוכלו להלל ולשבח את השם יתברך."
אמר האיש לר' שלום: "דע לך שאני הוא אליהו הנביא. ושמעתי שבשמים משבחים ומפארים את דבריך אלו."

---

על הסיפור

הסיפור שלפנינו עוסק בחשיבותה הרבה של פעולה פשוטה – אמירת "ברוך השם" שאומרים יהודים כשהם נפגשים זה עם זה.
רבי שלום מקָמִינְקָא טוען בטענה שיש בה מן הרצינות וגם מן הצחוק, כי האמירה הזאת "מפרנסת" את היושב במרומים. העובדה שהאדם הוא המפרנס את אלוהיו, ועוד בפעולה יומיומית כל כך, יש בה כדי להפתיע, ואפשר שהיא ביטוי לעיקרון כללי המאפיין את תורת הבעל שם טוב ותלמידיו: ראיית העומק שבפשטות.
כך, גם הפעולות הפשוטות ביותר – כגון הבעת קִרבה פשוטה שבין אדם לחברו – עשויות להפוך לעבודת השם.
העובדה שסיפור זה כולל "גילוי אליהו" עשויה להיות עדות נוספת לכך שמה שנחשב בעינינו כמעשה פעוט ערך, עשוי להיות בעל ערך רב עבור אלוהים.
בהכללה עוסק סיפור זה בחשיבות הגדולה של המפגשים היומיומיים שבין בני אדם, ובמשמעות הרוחנית של מפגשים אלה.