מחילה לגנבים
מה אמר ר' זאב מז'בריז' לגנבים שמצא בביתו, וכיצד הזהיר אותם שישמרו על בריאותם?
לילה אחד באו גנבים יהודים אל ביתו של רבי זאב וולף מזְ'בַּריז'. הבחין בהם הרבי, אך לא אמר להם דבר, ובעודם לוקחים ככל רצונם מחל להם הרבי בלבו, כמי שנתן להם את הגנבה במתנה גמורה ובלב שלם.
בתוך כך, לקחו הגנבים גם כלי ובו מרקחת שהוכנה בעבור כמה מבני הבית שהיו חולים.
כשראה זאת הרבי, יצא אחריהם וצעק: "צדיקים! מה שלקחתם מביתי נתון לכם במתנה, רק מבקש אני כי לא תאכלו מן המרקחת, כי השתמשו בה בני הבית החולים – שלא תחלו גם אתם חס וחלילה."
הרבי נתן לגנבים לבצע את מלאכתם בלי להפריע להם ואף מחל להם בלבו. יתרה מכך, כשהבחין שהגנבים עלולים לסכן את בריאותם, הזהיר אותם שלא יאכלו בטעות מן התרופה הנגועה שגנבו מביתו.
בסיפור משתקפת הדאגה והאמפתיה לגופו (האזהרה שלא יאכלו מהמאכל המסוכן) ולנפשו (המחילה על הגנֵבה כדי שלא ייחשב להם הדבר לחטא) של כל יהודי, גם כאשר הוא חוטא ופוגע תוך כדי כך ברכושו של הרבי.
סיפור זה מעיד על הענווה של ר' זאב ועל יכולתו לחוש חמלה אפילו כלפי גנבים הגוזלים את רכושו.
