הסיפור

פעם אחת שאל ר' ישַעי'לֶה מפּשֶדבוּרז' את ר' יצחק מווּרקי:
"בשל מה כל הרעש וההתרגשות מרבכם, רבי שמחה בּוּנים מפּשיסחָה? עד כדי כך גדול הוא?"
השיב ר' יצחק: "כוחו של רבי שמחה בונים הוא ככוחו של אליהו הנביא. כמו שמסופר בתנ"ך – כאשר מצא אליהו את אלישע, היה אלישע חורש בשוורים. באותו הזמן היה אלישע 'פּוֹיֶער', איכר פשוט, ההולך מאחורי השוורים וקורא אליהם 'נוּ – קדימה!'
ואולם, מיד כשהשליך אליהו אליו את אדרתו, התחיל לבו של אלישע להתלהב ולבעור. מיד שחט את השוורים, שרף את המחרשה, בישל בה את הבשר וחילק לעם – כמו שכתוב.
וכששאל אותו אליהו: 'מֶה עָשִׂיתִי לָךְ?' (מלכים א יט, יט-כא) ענה לו אלישע: 'הוֹ! עשית לי הרבה מאוד'. אז עזב את אביו ואת אמו ורץ אחרי אליהו, ומאותו היום לא ניתן היה עוד לנתק את התלמיד מרבו. כך עלה אלישע וגדל, עד שקיבל מרבו 'פִּי שְׁנַיִם' (מלכים ב ב, ט), כפי שכתוב.
באותו האופן", אמר ר' יצחק, "כאשר לוקח ר' שמחה בונים את יד תלמידו בידו – גם אם אדם פשוט הוא התלמיד – מיד הוא מתלהב עד כלות הנפש. נפשו מתעופפת ועולה כי הרבי הניף את נשמתו אל על. הוא מתמלא ביִידִישקַייט – יהדות חמה ובוערת! רוצה הוא לנשק את השם יתברך! הוא רץ אל התורה, ללמוד אותה ולהיבלע בין אותיותיה באהבה עצומה. אות אחר אות הוא מנשק, ובדמעות הוא מוסר את נפשו כקורבן שעל המזבח – כעת הוא מוכן לכך. בתשוקה נפלאה, בכל כוחו".

---

על הסיפור

בתגובה לשאלה שנשאל על כוחו של ר' שמחה בּוּנים, מספר ר' יצחק מווּרקי סיפור מן התנ"ך. אלישע שבסיפור המקראי עובר שינוי קיצוני בעקבות הפגישה עם אליהו, לאחר שאליהו השליך לעברו את בגדו. בשעת הפגישה מתואר אלישע כמי שעוסק בחרישה בעזרת שוורים.
בתיאורו של הרבי מוורקי, השינוי שעבר אלישע מסמל את היכולת של אנשים כמו כמו אליהו הנביא ור' שמחה בונים לשנות ברגע אפילו בן איכר פשוט, שאינו נוטה אל עניינים שברוח.
כמו בסיפור המקראי, השאלה כיצד גרם הרבי לשינוי שהתחולל בנפש התלמיד נותרת ללא מענה ברור. שאלה זו שואל אליהו במפורש, אולם אלישע לא עונה על כך. גם ר' יצחק מותיר את השאלה ללא מענה ברור, ובוחר בעיקר לתאר את השינוי העצום החל בנפשו של התלמיד.
ההתלהבות וההתרגשות ניכרות גם באופן שבו ר' יצחק מספר את הסיפור, כשהוא מוסיף לו חיוניות ורגש רב.