מדריך לעבודה זרה
מהי עבודה זרה בימינו, כשהתרבות האלילית כבר אינה נפוצה?
רבי בונים מפשיסחה שאל פעם: "האם קיימת בימינו אפשרות להקריב קרבן לעבודה זרה?"
וענה על כך: "ראשית, כאשר אדם מענה את עצמו ולא אוכל, בגלל כעס כלשהו או בשל סיבה אחרת, או כאשר אדם הנחשב בעיני אחרים תלמיד חכם וצדיק יושב עם אנשים אחרים, הוא רוצה להמשיך ולאכול אך נמנע מכך, רק כדי שיחשבו אותו לאדם גדול וצדיק, בכך הוא מקריב קרבן לעבודה זרה.
הרי ידוע שכאשר צדיקים צמים, ההימנעות שלהם מאכילה נחשבת קרבן לאלוהים. באמצעות התענית מקריבים הצדיקים את חלבם ודמם לאלוהים כמו קרבן.
לעומת זאת, מי שמתענה בשל כוונה פסולה, הרי הוא מקריב את חלבו ודמו לעבודה זרה."
אמירה זו של רבי שמחה בונים מדגישה כי עבודה זרה אינה עבודת אלילים במובנה הפשוט, אלא גם הגאווה והכעס והתכונות השליליות שבנפש האדם. כאשר אדם "עובד" ומתאמץ, מאמץ פיזי או נפשי, למען מטרות שליליות אלו, ובראשן הגאווה והכבוד, הרי הוא "מקריב קרבנות", מקריב את גופו ונפשו לאלילי השקר. האם ניתן לראות בזה רמיזה לתרבות הרזון המוגזם ודימוי הגוף המעוות שבה אנו חיים?
