מדינת הנשים
אלכסנדר הגדול מגיע במהלך כיבושיו למדינה של נשים והן גורמות לו לסגת בלי להציג אפילו כלי נשק אחד
אלכסנדר מוקדון הלך אל מלך קַצְיָא מאחורי הרי החושך.
בדרכו בא למדינה אחת ששמה קרתגינה וכל תושביה נשים.
יצאו הנשים לקראתו ואמרו לו:
אם תצא למלחמה בנו ותנצחנו, יתפרסם שמך בעולם שהחרבת מדינה של נשים.
ואם אנו נילחם בך וננצח, יתפרסם שמך בעולם שנלחמת עם נשים וניצחוך, ושוב לא תוכל לעמוד לפני מלכים ותבוש מפניהם.
באותה שעה כבש אלכסנדר פניו בקרקע ויצא לו.
כאשר יצא כתב על שער העיר: אני, אלכסנדר מוקדון, מלך שוטה הייתי, עד שבאתי לעיר הנקראת קרתגינה ולמדתי חוכמה מנשים.
לפרקים הבאים בסדרה:
אלכסנדר מוקדון ומלך קציא
העיניים הגדולות של אלכסנדר מוקדון
בעולם העתיק שבו כל דאלים גבר, והאלים ביותר הוא הקיסר שכל הצבא סר למרותו, נשות עיר-המדינה קרתגינה יודעות בוודאות דבר אחד: אין להן סיכוי בכוח הזרוע. במקום זאת הן בוחרות להכות את המלך בעקב אכילס שלו – גאוותו הגברית.
אלכסנדר מוקדון מייצג בסיפור את התרבות הגברית השולטת בכל העולם המוכר, ואילו ממלכה של נשים יכולה להיות רק "מעבר להרי החושך", בעולם הדמיון. הגברים הם הנוסעים, הכובשים. הנשים נמצאות בביתן שהוא גם מבצרן, ויציאתן היחידה היא לצורך הגנה עליו. הגבר בסיפור הוא האקטיבי, הפועל ועושה, והנשים חיות את חייהן. כוחו של הגבר הוא בחרבו, ושל הנשים בשכלן, או אפילו, באופן מסויים – כוחן בחולשתן.
באופן יוצא דופן, הנשים מייצגות אולי את עורכי הסיפור עצמם, השייכים לקבוצה שדוגלת בכוח המוח בהיותה מיעוט נרדף. זהו ביטוי לשאיפה לא מוסתרת, שבה יוכלו לגרש את הצרים עליהם באמירה חדה כחרב.
הסיפור הוא חלק מסדרה של סיפורים על מסעותיו של אלכסנדר מוקדון אל מעבר להרי החושך, סיפורים המשתמשים בדמותו של הכובש האגדי לשם ביקורת האימפריאליזם.
