מאימתי
שני צדיקים לא יכולים ללמוד יחד? הלימוד בצוותא של רבי זושא וחברו רבי שמלקה נכשל כבר במילה הראשונה. הוויכוח כיצד לפרש את המילה חשף את ההבדלים שביניהם.
רבי זוּשא מאניפולי צדיק תמים היה, ולא נודע כתלמיד חכם. פעם אחת ביקש ר' זוּשא מחברו, רבי שְמלקֶה מניקלשבורג, שילמד עמו תורה. אמר רבי שמלקה: "אם תְּלַמד אתה אותי את חכמת הנסתר, אלמד אותך אני את תורת הנִגְלֶה – משנה, תלמוד והלכה." הסכים ר' זושא, ואמר: "לו יהי כדברך."
שאל ר' שמלקה: "ומה תרצה ללמוד?" כדרכו, ענה ר' זושא בענווה גדולה, כשהוא מדבר על עצמו בלשון נסתר: "זושא הוא עם-הארץ גדול. צריך ללמד אותו משניות ולפרש עבורו כל מילה ולתרגם ליידיש, כדי שיבין."
התחילו ללמוד את המשנה הראשונה שבשישה סדרי המשנה, הלוא היא המשנה הראשונה שבמסכת ברכות, הנפתחת במילים "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית" (משנה, ברכות, פרק א משנה א).
"מֵאֵימָתַי," הסביר ר' שמלקה, "פירושו ביידיש 'פוּן וועֵן' – ממתי, מאיזו שעה מותר לקרוא את קריאת שמע."
לפתע הפיל את עצמו ר' זושא אל הקרקע באימה ובפחד גדול, ואמר: "מנין אתה יודע שכך הוא פירוש המילה? אולי פירושה ביידיש הוא 'פאַר פאָרכְט' – מתוך אימה ופחד! וכך כוונת הדברים – 'מֵאֵימָתַי' – מתוך אימה ויראת שמים – 'קוֹרִאין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית.'"
כששמע זאת ר' שמלקה אמר: "למד בעצמך איך שתרצה, אך לא נוכל להמשיך ללמוד יחד."
הלימוד המשותף של שני החברים חשף כי דרכם בלימוד התורה שונה לחלוטין. בעוד ר' שמלקה פירש את המילה "מאימתי" על פי המובן הפשוט, ר' זושא פירש את המילה כקשורה ליראת שמים ול"אימה". פירושו של ר' זושא אף מתבטא בסיפור באופן מעשי – ר' זושא נופל על הקרקע בפחד.
ר' זושא מייצג בסיפור את החסיד שאינו עוסק בלימוד עיוני-תאורטי אלא בתיקון מידות הנפש ובעבודה הדתית.
בתחילת הסיפור, ר' שמלקה מתייחס אליו כמומחה לתורת הנסתר. אולי מומחיות זו משמעה תשומת לב וחיפוש אחר המשמעות הקיומית של הכתוב, אף אם זו עומדת בניגוד לפירוש הפשוט של המילים.
באופן כללי, הסיפור עוסק בפער בין הלימוד העיוני ובין החיפוש אחר משמעות קיומית או רוחנית, ובקושי לגשר על פני פער זה.
