רבי זושא [משולם זוסיא] מאניפולי [1730? – אניפולי 1800]
מחשובי האדמו"רים החסידיים, אחיו הגדול של רבי אלימלך מליז'נסק. שמו נהגה בפי החסידים רֶבּ זוּשָא.
ר' זושא מתואר בסיפור החסידי כאדם תמים ופשוט, העובד את השם בכל לבו מתוך שמחה והתלהבות. בסיפורים רבים הוא מתנהג בתמימות רבה, כמעט כילד. על אף שלא היה תלמיד חכם, מתואר ר' זושא כמי שזכה לאור הגנוז בתורה, לידיעה מעמיקה ולכוחות רוחניים בשל תמימותו והתלהבותו (סיפור: מאימתי).
פירוש השם "זושא" הוא נעים, מתוק, ולעתים הוא משמש ככינוי חיבה לילדים צעירים. קשה לדעת אם זה אכן שמו האמתי או שזה כינוי שדבק בו, שהרי בתמימותו ובפשטותו התאים ר' זושא למשמעות שמו.
ר' זושא נולד למשפחה עשירה ומיוחסת. אביו, ר' אליעזר ליפא, היה אדם אמיד ובעל קרקעות. יחד עם אחיו הצעיר, רבי אלימלך, עסק ר' זושא בסיגופים שונים. השניים ערכו "גַלוּת" – תקופה שבה נדדו בעיירות פולין כקבצנים נודדים, תוך עיסוק בכפרה על חטאים ובחכמת הנסתר. במהלך נדודיו פגש ר' זושא במגיד ממזריטש והפך לתלמידו. לימים, אחרי שדבק בתורת החסידות, הקים חצר חסידית בעיירה אניפולי. לאחר זמן גרם ר' זושא לאחיו, ר' אלימלך, להפוך גם הוא לחסיד ולרבי נודע. לאחר שנעשה רבי ידוע המשיך ר' זושא לחיות חיי עוני, אך לא הטיף לאחרים לעשות כך.
ר' זושא התפרסם באהבת ישראל הגדולה שלו, ובסיפורי החסידים הוא מופיע כדמות מוסרית, סמל לתמימות, לענווה וליראת אלוהים. ר' זושא עסק רבות בסיוע לאנשים חלשים וסובלים, והיה נודד במטרה לאסוף כסף לקיום מצוות פדיון שבויים, וכדי לשחרר שבויים יהודים ממאסר (סיפור: פדיון שבויים לציפורים).
עוד נודע ר' זושא בביטחונו המוחלט בעזרתו של הבורא. לשיטתו, אדם הבוטח באלוהיו יזכה לחסד ולסיוע אפילו בדרך נס.
במסורת החסידית מסופר שהיה מוכיח את החוטאים באופן מחוכם; כשפגש ביהודי חוטא היה מתוודה בפניו על חטאיו שלו, והאיש החוטא היה מבין בעצמו שגם הוא חטא, וחוזר בתשובה.
אחת מאמרותיו שזכתה לפרסום רב היא: "בעולם הבא לא ישאלוני: למה לא היית משה רבנו? אלא ישאלוני: למה לא היית זושא?" (סיפור: להיות זושא).
ר' זושא האריך ימים 15 שנים אחרי אחיו, ר' אלימלך. הוא נפטר אחרי מחלה ממושכת ונקבר סמוך לקבר רבו, המגיד ממזריטש. דברי תורתו פזורים בספרי תלמידיו ובני דורו, וכונסו יחד בספרים "מנורת זהב" ו"בוצינא קדישא".
