הסיפור

פעם אחת, בתקופת בצורת, ראו החכמים בחלומם כי אם יתפלל החסיד של כפר אימי על הגשם – ודאי יֵרד גשם.
באו חכמים לביתו ופגשו באשתו.
שאלו חכמים למקומו של החסיד. אמרה להם אשתו: נמצא הוא בהר.
יצאו חכמים אל ההר וכאשר פגשו את החסיד בירכו אותו בברכת "יישר כוחך". שתק החסיד ולא ענה על ברכתם.
בהמשך היום ישב החסיד לאכול ולא הזמין את החכמים לאכול איתו.
כשחזר לביתו נשא עימו חבילה של עצים, ובמקום להניח את גלימתו מתחת למשא בשביל להגן על כתפיו, פרס את גלימתו מעל העצים.
נכנס החסיד לביתו ואמר לאשתו: אני מבין כי חכמים אלה רוצים שאתפלל לירידת גשמים, אך אני נתון בבעיה: אם אתפלל וירד גשם ירגישו החכמים מושפלים שאני הצלחתי והם לא, ואם אתפלל ולא ירד גשם יהיה הדבר חילול שם שמיים, שהבריות יראו שהאל אינו נענה לתפילות ברואיו.
אשר על כן, בואי ונעלה אני ואת לעליית הגג ונתפלל עוד לפני שיספיקו החכמים לשטוח את בקשתם לפניי.
כך, אם יֵרד גשם נאמר להם: כבר עשו השמיים ניסים ואין צורך בתפילתנו; ואם נראה שהאל לא נענה וגשמים לא יורדים, נאמר להם כי איננו צדיקים מספיק בשביל שהאל יענה לתפילתנו.
עלו שניהם לעליית הגג, התפללו וירד גשם.
ירד החסיד לחכמים ואמר להם: לשם מה טרחתם להגיע לכאן היום?
אמרו לו: מבקשים אנו שתתפלל שירד גשם.
אמר להם: וכי את תפילתי אתם צריכים? מן השמיים כבר עשו ניסים.
אמרו לו החכמים: מדוע כאשר היית בהר ובירכנו אותך לא ענית לנו?
אמר להם: משום שהייתי עסוק בעבודתי; וכי רשאי אני להסיח דעתי מעבודתי?
אמרו לו: ולמה כאשר ישבת לאכול לא אמרת לנו בואו אכלו?
אמר להם: האוכל שהיה אצלי לא הספיק אלא למנה אחת בלבד; וכי הייתי אומר לכם בואו ואכלו רק בשביל להחניף לכם? י
אמרו לו: למה כאשר חזרת לביתך נתת את הגלימה מעל משא העצים?
אמר להם: משום שהגלימה לא הייתה שלי, ושאלתי אותה בשביל שאוכל להתפלל בה; וכי רשאי הייתי להסתכן בקריעתה?
אמרו לו: ומדוע כאשר היית בהר אשתך לבשה בגדים מטונפים, וכאשר חזרת מן ההר היא לבשה בגדים נקיים?
אמר להם: כאשר הייתי בהר לבשה אשתי בגדים מטונפים בשביל שלא יסתכלו בה אנשים ויחמדו את יופיה;
וכאשר חזרתי מן ההר היא לבשה בגדים נקיים בשביל שאני אשמח ביופיה ולא אסתכל בנשים זרות.
אמרו לו חכמים: מפעולותיך אנו מבינים מדוע דווקא אתה מתפלל ונענה.

---

על הסיפור

מהו סוד כוחו של החסיד מכפר אימי? מדוע דווקא תפילתו היא שעשויה לגרום לאל לרחם על עמו ולהוריד גשמים?
בתחילת הסיפור מצטייר החסיד כדמות של איכר גס רוח. הוא עוסק בעבודה חקלאית ומתעלם מן החכמים המברכים אותו, וגם אינו מזמין אותם לחלוק עימו את סעודתו.
אך עם הגעתו לביתו עוברת לפתע נקודת מבטו של המספר מן החכמים אל החסיד עצמו, וכאן אנו מגלים כי מתחת לדמותו של האיכר המחוספס מסתתרת דמות שהתכונה העיקרית שלה היא דווקא רגישות בלתי רגילה. עם הבנת המשימה הגורלית שהוטלה על כתפיו, מחשבותיו של החסיד אינן נסובות על הכבוד המפתיע שזכה לו, ולמרבה ההפתעה הן גם אינן נסובות על הצורך של העם בגשם. החסיד, כך מתברר, אינו מוכן לראות את עצמו כמי שגורל העולם כולו מוטל על כתפיו. מה שמעניין אותו הוא הסיטואציה האנושית הרגישה שאליה נקלע: כבודם של האנשים שבאו לחלות את פניו עלול להיפגע אם הוא יצליח במקום שהם נכשלו. בו בזמן, הוא עסוק גם בשמירה על כבודו של האל, שגם הוא זקוק לכבוד מצד בריותיו. לשם כך הוא נוקט במהלך ערמומי שמאפשר לו לשמור על כבודם של כל הנוכחים בסיטואציה, ובתוך כך גם מתברר כי מבחינתו תפילתה של אשתו חשובה לא פחות מתפילתו שלו.
בהמשך הסיפור מתגלה כי פנימיותו הרגישה של החסיד מביאה עימה גם בוז למחוות כבוד חיצוניות ומזויפות: הוא התעלם מברכתם של החכמים בגלל העדפת העבודה והעמל על פני שיחה בטלה. הוא נמנע מלהזמין את החכמים לארוחתו משום שהוא שונא גינוני נימוס חסרי תועלת. הוא גם מבין כי הוא ואשתו אינם שמורים מפני פיתויי היצר, ולא מהסס להנכיח את חולשותיהם באופן פומבי.
אנו מגלים כי דווקא האדם שאינו עסוק כלל בעצמו ובאופן שבו מסתכלים עליו, הוא זה שמסוגל לראות באמת את הסובבים אותו, ובזכות כך הוא גם מסוגל להעיר את הרחמים האלוהיים.