הסיפור

אירוע קשה אירע במרוקו בשנת 1834. סול חג'ואל, המכונה סוליקה, הייתה נערה יהודייה צעירה ויפה שהתגוררה עם בני משפחתה בעיר טנג'יר. אחד מבני השכנים המוסלמים ביקש לשאת אותה לאישה והגיע אל ביתה מלווה באביו, שדרש שסוליקה תתאסלם ותתחתן עם בנו. את דבריו ליווה באיום שאם לא יסכימו לדרישתו – רע ומר יהיה גורלה. המשפחה סירבה והאב ובנו העידו בבית הדין כי סוליקה התאסלמה אך חזרה בה – מעשה הנחשב עבירה חמורה במרוקו באותם ימים. בתגובה הוצא כנגדה צו מעצר ולנוכח הסכנה היא הוברחה והוחבאה באחד מבתי היהודים. החיילים שבאו לעוצרה לא מצאו אותה ולכן עצרו את אימה כבת ערובה. כשנודע הדבר לסוליקה היא יצאה ממחבואה והסגירה את עצמה, ובכך הביאה לשחרורה של אימה מהמעצר.
סוליקה הועמדה למשפט בטענה כי התאסלמה אך חזרה בה – ולפיכך הואשמה בעוון 'מֻרְתַדּה', כפירה באסלאם, חטא שעונשו מוות בעריפת ראש. בתגובה טענה סוליקה כי מעולם לא התאסלמה ואמרה: "יהודייה הייתי – ויהודייה אשאר לעולם".
סוליקה עברה עינויים, ובאחד הדיונים איים עליה המושל המקומי שאם לא תתאסלם – תוצא להורג "אני אעמיס עלייך שלשלאות… אני אדאג שבשרך ייתלש על ידי חיות פרא. את לא תראי את אור היום, את תמותי ברעב, ותסבלי את מלוא חומרת נקמתי ועלבוני, בכך שעוררת את זעמו של הנביא". למרות זאת סוליקה עדיין סירבה להתאסלם וטענה: "בסבלנות רבה אשא את משקל השלשלאות; אתן לצלעותי להיקרע על ידי חיות פרא; אוותר לנצח על אור היום; אני אמות מרעב; וכאשר כל רשעי החיים יתקבצו עליי בגלל פקודותיך, אני אחייך לנוכח עלבונך, והכעס של הנביא שלך; כיוון שלא הוא ולא אתה יכולתם להתגבר על אשה חלשה!".
סוליקה עמדה בחקירות קשות אך משעמדה על סירובה היא נידונה לעונש מוות והועברה לביצוע גזר הדין בעיר הבירה פאס, מקום מושבו של הסולטן. בהיותה בכלא בפאס ניסו הסולטן ועוזריו לשדלה להתאסלם. בנו של הסולטן נדהם מיופייה ופנה אליה בהצעת חתונה אם תואיל להתאסלם – אך היא סירבה בכל תוקף.
אפילו רבה של העיר פאס ניסה לדבר על ליבה בטענה כי האסלאם אינו נחשב לכפירה ולכן עדיף שתתאסלם ותציל את עצמה, אולם סוליקה נותרה נאמנה ליהדותה. הרב הזכיר את אסתר שנישאה בלית ברירה לאחשוורוש הפרסי – דבר שהוביל להצלת עם ישראל, אך סוליקה אמרה "אמות על קידוש ה' ובלבד שאשאר יהודייה!". למשמע הדברים החל הרב לבכות אך פסק לשכנעה לחזור בה.
סוליקה הוצאה להורג בכיכר השוק של פאס לקול מצהלות האספסוף שהגיע לצפות בהריגתה. מספרים שברגעיה האחרונים צעקה בקול גדול: "יהודייה נולדתי ויהודייה אשאר".

 

---

על הסיפור

ללה סוליקה הפכה לגיבורה יהודייה בעל כורחה, שכן הניסיון לכפות עליה להתאסלם הביאה אותה דווקא לגלות נאמנות עמוקה ליהדותה. היא שמרה על זהותה היהודית גם במחיר חקירות ואיומים ועמדה בגבורה בעינויים, ולבסוף נהרגה על קידוש ה'.
נדמה כי הסיפור מלמד על הפער בין הגישה העממית לזו הרבנית. רבה של פאס מנסה לשכנע את סוליקה להתאסלם, ולו למראית עין, כדי להימנע ממוות. הרב הלך בדבריו בעקבות גישת הרמב"ם באיגרת השמד שראה באנוסים לאסלאם כמי שאין להם ברירה, ואין לשפוט אותם לחומרה. למרות ההתנגדות הרבנית למעשה, בחירתה של ללה סוליקה הפכה אותה לגיבורה. הציבור הרחב נפעם מנאמנותה למסורת היהודית עד כדי מוות וראה בה דוגמה לנאמנות עמוקה ליהדות.