הסיפור

הצדקת רבקה לה טיה, המכונה גם רבקה ד'פארידיש-פרדס, הייתה בתו של המקובל הרב אליהו פרדס. היא הייתה אחת מן הצדיקות שבירושלים של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. רבקה נהגה ללבוש כל העת בגדי לבן ולעבור בתפילות שחרית של ימי שני וחמישי מבית כנסת אחד למשנהו על מנת לשמוע כמה שיותר תפילות וקריאה בתורה. רבקה אף נהגה לפקוד קברי צדיקים ("זיארה"), ועוררה פולמוס גדול בירושלים כשהחליטה להניח תפילין.
באחת מהנסיעות לקברי צדיקים הצטרף אליה אחיינה, מי שיהיה לימים רבה הראשי של ירושלים – הרב אליהו פרדס. במהלך הביקור שיקר אחיינה באיזה ענין. ניגשה אליו דודתו, רכנה לעברו ואמרה "אחייני, 'מִדְּבַר שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק'" (שמות, כג ז). דבריה שנאמר בחמימות אך בחדות עשו על האחיין רושם כה גדול עד שמאז לא הוציא דבר שקר מפיו.

---

על הסיפור

הצדקת רבקה לה טיה נולדה בירושלים העתיקה לאביה המקובל הרב אליהו ד'פארידיש-פרדס. ליבה היה מסור לתפילה, לתורה ומצוות ולעתים היא גם אתגרה את חכמי ירושלים בשאיפותיה הרוחניות.
רבו הסיפורים והמסורות על חסידותה, אך בסיפור היא הופכת לרגע למורת דרך לאחיינה, שלימים יהפוך לרב חשוב בישראל. אין בדבריה פרשנות מורכבת לטקסט או חידוש הלכתי, אלא ציטוט המהווה בקשת אמת פשוטה שהנער היה צריך לשמוע.
היא מדברת אל אחיינה מתוך קרבה, אך במקביל דבריה ברורים וחדים והיא מצטטת את הפסוק שיש להופכו לדרך חיים.
דבריה הולמים את אורח חייה שבהם ביקשה כנות רוחנית. דרישתה העמוקה לאמת הביאה אותה להניח תפילין למרות ההתנגדויות למעשיה.
הדברים נמסרו מפי האחיין, הרב אליהו פרדס, שסיפר כי דברי דודתו נחרטו בזיכרונו והשפיעו על חייו.