להתחיל מבראשית
דרכו של עולם היא שאדם המסיים לקרוא ספר שואל את עצמו איזה ספר חדש להתחיל. אך הרב יהודה צדקה שולח את תלמידו לחזור שוב ושוב לתחילת הספר
אברך צעיר בשם יעקב שיכנאזי, התייצב בפני רבו, הרב יהודה צדקה, ובפיו שאלה:
"כבר כמה שנים אני מעביר שיעור בכל שבת בבית הכנסת בספר ה'שולחן ערוך' ועתה סיימנו את הספר. איזה ספר מציע הרב שנתחיל כעת?"
שבחו הרב צדקה על הלימוד המאומץ והשיב לו: "אין צורך להתחיל ספר חדש. שובו ולמדו את הספר מתחילתו."
חזר האברך ולימד בשיעור את ה"שולחן ערוך" מתחילתו ועד סופו במשך כמה שנים, ושב אל רבו ובפיו אותה שאלה: "סיימנו שוב את 'השולחן ערוך'. מה עכשיו?"
שמח הרב צדקה לשמוע על ההתמדה שבשיעור והשיב לו: "מה השאלה? התחילו שוב מן ההתחלה."
חזר האברך יעקב שיכנאזי, ולימד שוב ושוב את ה"שולחן ערוך". בעקבות הלימוד הפך לתלמיד חכם מומחה בהלכה, ואף תלמידיו ידעו היטב את כל פסקי ה"שולחן ערוך".
מדוע שולח הרב צדקה את תלמידו לשוב וללמד פעם אחר פעם את אותו הספר? התשובה הפשוטה היא שהחזרה מסייעת ללומדים לזכור כל פרט ולהפנים את מה שלמדו. החזרה גם מעניקה תחושת חשיבות לחומר הנלמד. ביטוי מובהק לכך הוא בקריאת התורה השבועית בבית הכנסת, שעם סיום קריאת התורה בחג שמחת תורה מתחילים שוב מבראשית.
קריאת התורה השנתית יכולה ללמד אותנו על ממד נוסף של חזרה מתמדת: סיום הקריאה בתורה מדי שנה מביא לכך שמעגל השנה של היהודים סובב סביב הקריאה בתורה; בני הקהילה השומעים מדי שבת את הקריאה בתורה חיים בתוך מעגל השנה של פרשות השבוע, מעגל נצחי המסתיים ומתחיל מדי שנה. נראה שאף לכך כיוון הרב צדקה: הוא ביקש להעניק לשומעי שיעורו של תלמידו וחתנו יעקב שיכנאזי מעגל זמן נוסף שבתוכו הם חיים – בתוך מחזור הלימוד של ה"שולחן ערוך", שהוא ספר ההלכה החשוב ביותר.
נראה שללימוד החוזר ונשנה יש גם פן אחר: כל מי שחזר פעם אחר פעם על הלימוד של אותו ספר יודע שבכוחה של החזרה המרובה להוליד דווקא חידושים גדולים.
