להרוג את התפילה
חוני מסרב בתוקף להתפלל למען ניצחונו של פלג אחד מן העם על פלג אחר. במקום זאת הוא מתפלל תפילה אמיצה - המביאה עליו את סופו המר
בזמן המלחמה שהתחוללה בין האחים החשמונאים הורקנוס ואריסטובלוס, התבצר אריסטובולוס בבית המקדש יחד עם בני בריתו הכוהנים, והורקנוס צר עם צבאו על המתחם המקודש. באותה העת שהה בירושלים צדיק אחד חביב אלוהים ושמו חוני. חוני נודע בכך שפעם אחת, בשנת בצורת קשה, הצליח לגרום בתפילתו לאל להמטיר גשם על הארץ. מאז נודע חוני בעם כבעל מופת, מי שתפילתו עושה רושם בשמיים.
כאשר ראה חוני את המהומה המתמשכת סביב המקדש, ידע כי בקרוב יבקשו הניצים להשתמש ביכולותיו הפלאיות בשביל להכריע את אויביהם. לכן ברח חוני והתחבא, אך אנשיו של הורקנוס חיפשו אחריו ולבסוף הצליחו למוצאו והביאוהו אותו למחנה שלהם. כאשר הגיעו לשם, דרשו ממנו הלוחמים כי כשם שהתפלל על הגשמים בשנת הבצורת, כך יערוך תפילות נגד אריסטובולוס ובני סיעתו, המורדים לדבריהם במלכותו של הורקנוס.
חוני סירב לבקשתם – אך ההמון הכריחו בכוח להתפלל.
אז נעמד חוני בתוכם ואמר:
אלוהינו מלך העולם. מאחר שאלה העומדים איתי הם עמך, והנצורים במקדש הם כוהניך, בבקשה ממך אל תשמע בקולם של אלו כנגד אלו, ולא תקיים מה שמבקשים אלו נגד אלו.
כשעמד והתפלל תפילה זו, תקפו אותו הרשעים שביהודים והרגוהו בסקילה.
סיפור זה מתאר את הכוחות העומדים מאחורי סופה העגום של הממלכה החשמונאית. המאבק הצבאי בין שני האחים שהתקוטטו על הישיבה בכס המלוכה, אינו אלא תפאורה לתהליכי העומק שהביאו לסופה של הריבונות היהודית בארץ למשך אלפי שנים. מתחת לפני השטח עומדת כאן התפוררותה של הסולידריות בין חלקי העם, המביאה עימה בהכרח גם את השתקת קולו של אלוהים עצמו.
עלילת הסיפור מתארת כיצד השסע שנוצר בעם בתוך מלחמת האחים, שואב אל תוכו באופן בלתי נמנע גם את מוקדי הקדושה של העם, האמורים לעמוד מעל לכל מחלוקת: המקדש וכוהניו נתפסים על ידי אריסטובולוס, ואילו הורקנוס – המבקש לעצמו מוקד אחר של סמכות דתית – מנכס לעצמו את חוני, איש המופת, ומבקש להשתמש בכוחותיו לטובת ניצחונו.
בנקודה זו מגיעה תפילתו רבת העוצמה של חוני, שכוחו כ'חביב האל' מבוסס דווקא על כך שהוא אינו מסוגל ואינו רוצה להתפלל מתוך נקודת מבטו של צד מסוים, ותפילתו נישאת מתוך נקודת מבטו של אלוהים עצמו. מנקודת מבט זו אין כל הבדל בין שני המחנות: אלו עמך ואלו כוהניך. אולי הם אינם צדיקים גדולים, מזכיר חוני לאל, אבל זהו העם שבו בחרת.
בסופו הכואב של הסיפור אנו מגלים כי העם העסוק בקטטה אינו מסוגל לשמוע את קולו של חוני. הם אינם מסוגלים להתעלות אף לרגע מעל נקודת מבטם הצרה התופסת את אריסטובולוס כ'בוגד', ולהתבונן במתרחש מנקודת המבט של אלוהים. יתרה מכך, קולו של אלוהים כה צורם באוזניהם, עד שהם מעדיפים להשתיקו ולהכחישו באמצעות הריגתו של חוני. כך, קריסתה של הסולידריות מביאה בהכרח גם לאטימת הלב כלפי קולו של אלוהים, ומכאן לסופה של הממלכה הדרך קצרה מאוד.
