כוחה של תפילה
לפעמים אנחנו צריכים להאמין שהכל עוד אפשרי, ושהמציאות יכולה להשתנות. מה קורה כשהרב מאזוז מתכוון בכל לבו בתפילה?
חננאל היה נער סקרן ובמסגרת הלימוד בישיבה לקח כמה ספרים מהספרייה של סבו הגדול הרב רחמים חי חויתה הכהן על מנת לעיין בהם. אחד מהם היה ספר ישן בשם "ילקוט ראובני", ובשולי הדפים של הספר היו הגהות של חכמי ג'רבה הקדמונים.
חננאל העתיק את ההגהות שהיו בכתב יד שחלקן היו מטושטשות, אסף את כל הקטעים שלא היו מפוענחים וניגש אל ראש הישיבה, הרב מאיר מאזוז, שיפתור את התעלומה.
אחת ההערות היתה דהויה במיוחד וקשה לפענוח, והרב מאזוז עיין בה רבות אך לא עלה בידו להבין מה נכתב. בעודו בוחן את ההערה הגיע זמן תפילת מנחה, הוא החזיר את הספר לחננאל, וביקשו לחזור אליו לאחר התפילה על מנת שיוכל להמשיך במלאכת הפענוח. לאחר התפילה השיב לו הנער את הספר והרב מאזוז התיישב לעיין בו, ובמפתיע הצליח הפעם לפענח את המילים המטושטשות.
שאל הנער את הרב מאזוז "כבוד הרב! איך הצלחת עכשיו לפענח את מה שלא הצלחת להבין קודם? מה הסוד?"
השיב לו הרב מאזוז "אין כאן סוד. בתפילה שמונה עשרה ביקשנו בברכת "אתה חונן לאדם דעת" לזכות בחוכמה ודעת. זו תפילה שאנו אומרים שלוש פעמים בכל יום, והיום כיוונתי בכל לבי בברכה, וביקשתי מבורא עולם שייתן לי את התבונה להבין את ההערה שבספר. ואכן ה' שמע לתפילתי".
סיפורנו עוסק באמונה שדברים יכולים להשתנות לטובה. לעתים המציאות נראית כל כך מקובעת עד שקשה להאמין שהדברים יכולים להיות אחרת. התפילה היא בעצם אמונה שהדברים הם ברי שינוי, שהמציאות יכולה להיות טובה יותר, ושאדם יכול להיגאל מן הקשיים שיש לו בחייו.
עם יצירת נוסח קבוע לתפילה נוצרה הסכנה שאדם האומר שלוש פעמים ביום את אותה התפילה, כבר לא ישים לבו למילים היוצאות מפיו: "רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה… רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים." (ברכות, פרק ד, משניות ג-ד)
הרב מאיר מאזוז הוא איש המייחס חשיבות עצומה לתפילה. הוא אף הוציא לאור סידור תפילה הכולל לדבריו את הנוסח המתוקן והמדויק ביותר. בסיפורנו הרב מאזוז מגיע אל התפילה מתוך עיסוק בפענוח הערה מטושטשת בספר ישן. התפילה קוטעת את הלימוד, אך מבחינתו יש דווקא רצף שכן בתפילתו הוא מבקש שהאל יסייע לו בעיונו.
הרב מאזוז מכוון את לבו במיוחד במילות הברכה שהאל יתן לו חכמה ודעת, ומבקש שה' יתן לו התבונה לפענח את החידה. הוא חוזר על אותן המילים שאמר כבר אלפי פעמים אך הפעם הן נטענות בבקשה ספציפית.
ואכן בקשתו מתקבלת והוא מוצא פשר להערה בספר.
