הסיפור

סיפר רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה משל נאה:
לגביר נכבד היה סוס יקר שהיה חשוב לו מאוד. שמר האיש את סוסו היטב, שלא ייגנב.
פעם אחת נסע השר מביתו עם הסוס. כשהגיע אל המקום שבו חשב ללון, העמיד שומר בפתח האורווה שבה השאיר את הסוס, וגם נעל את השער במנעול משובח. ובכל זאת, לא יכול היה האיש לישון. דואג היה פן יישן השומר וייגנב הסוס. בשל כך, כמה פעמים יצא החוצה, לראות אם ער השומר הניצב בפתח האורווה.
בפעם הראשונה מצא את השומר כשהוא יושב ומהרהר.
"צאָ טי מישליש?" שאל הגביר בפולנית – "במה מהרהר אתה?"
השיב השומר: "מהרהר אני ותמה – בשעה שתוקע אדם מסמר בקיר, לאן נעלם החומר שהיה בקיר לפני שננעץ המסמר?"
– "דוברושה מישליש," אמר האדון – "מחשבה טובה ומעניינת."
חזר האיש לחדרו, אולם לאחר זמן קצר יצא שוב אל השומר. "במה מהרהר אתה?" שאל שוב.
– "מהרהר אני ושואל – בשעה שאוכל אדם בֵּייגְל, לאן נעלם החור שהיה באמצע?"
– "דוברושה מישליש," אמר שוב הגביר, וחזר אל חדרו.
כאשר יצא אל האורווה בפעם השלישית, מצא שוב את השומר כשהוא יושב ומהרהר. גם הפעם שאל הגביר את השומר על הרהוריו.
– "מהרהר אני ושואל," אמר השומר, "הנה האורווה נעולה במנעול משובח, והנה אני עצמי עומד כאן ושומר על פתח האורווה. ואם כך, לאן נעלם הסוס?"

---

על הסיפור

ר' שמחה בונים היה ללא ספק אחד ממספרי הסיפורים הפוריים והמקוריים ביותר שידעה החסידות. רבים מסיפוריו הם משלים העוסקים בהבדל שבין חכמה וטיפשות, וכך גם במשל הנאה הזה.
השומר שבמשל היה ער, ובכל זאת נגנב הסוס היקר. כיצד קרה הדבר?
נראה כי דווקא עיסוקו של השומר במחשבות הוא שגרם לו שלא לשים לב למתרחש מתחת לאפו. מחשבותיו של השומר נראות כמחשבות מעמיקות, אף שלמעשה אינן אלא פלפולים מטופשים – להיכן נעלם הטיח שהיה בקיר, להיכן נעלם החור של הבייגל, ולבסוף – להיכן נעלם הסוס.
הפרשנות החסידית המצורפת לסיפור עוסקת בכך שקשה מאוד להישמר מפני היצר הרע, המצליח לחדור את השמירה שמציב כנגדו האדם.
ואולם נראה כי נוסף על כך ר' שמחה בונים שם כאן ללעג את מי שעוסקים במחשבות גבוהות ומפולפלות, בעודם "מפקירים" ומזניחים את החיים הארציים ואת חכמת החיים. הסוס, בפרשנות זו, יכול לסמל את הגשמיות והארציות שמהן מתעלם השומר בעל המחשבות.