להיות בן תמותה
מותו של רבי אלעזר ברבי שמעון רצוף ניסים המעמידים אותו כביכול מעבר למגבלות הגוף, אך בסופו של דבר הוא נכנע למוות
כשחלה רבי אלעזר ברבי שמעון התגלתה פעם זרועו וראה את אשתו שהיא צוחקת ובוכה.
אמר לה: אני יודע למה צחקת ולמה בכית: צחקת כשאמרת לעצמך אשריי ומה טוב חלקי בעולם הזה שדבקתי בגופו של צדיק, ובכית כשאמרת לעצמך אוי לגוף הזה שילך לרימה ולתולעים. ואכן כך הוא: אני מת אבל לא תשלוט בי הרימה, למעט זה: תולעת אחת עתידה לנקר באחורי אוזני, משום שפעם אחת נכנסתי לבית הכנסת ושמעתי קול ברנש אחד שהיה מחרף והייתי יכול לעשות בו דין ולא עשיתי.
אחרי שמת וניתן לקבורה בגוש חלב, התגלה אביו, רבי שמעון בר יוחאי, בחלומם של בני מירון ואמר להם: עין ימין הייתה לי ולא זכיתי שתהיה אצלי. הבינו בני מירון את כוונתו והלכו להביא את רבי אלעזר בנו להיקבר אצלו ויצאו מולם אנשי גוש חלב במקלות וברמחים משום שלא רצו לוותר על הקבר. פעם אחת בערב יום הכיפורים אמרו אנשי מירון עכשיו הזמן שנביא אותו בזמן שאנשי גוש חלב עסוקים. כיוון שיצאו מחוץ לעיר באו שני נחשי אש והלכו לפניהם. אמרו חכמים זה סימן שזו השעה המתאימה שנביא אותו.
כיוון שהגיעו למערת הקבורה עמדו שני נחשי האש בצד. אמרו אנשי מירון, מי ייכנס להביא אותו? אמרה אשתו, אני אכנס ואביא אותו שיש לי בו סימן. נכנסה להביא אותו ומצאה את התולעת שהייתה מנקרת באחורי אוזנו. רצתה להסיר אותה ושמעה בת קול שאומרת הרפי והניחי לבעל החוב שיגבה את חובו.
אומרים שמאותה שעה לא התגלה עוד רבי שמעון בר יוחאי לאנשי מירון.
הסיפור מציג את רבי אלעזר ברבי שמעון כמעין גיבור-על שאפילו במותו התולעים אינן אוכלות את גופו, אך דווקא לאור כוחות העל האלה בולטת חולשתו הבלתי נמנעת כבן תמותה, שאינו יכול שלא לטעות ולחטוא במשהו.
לאורך כל הסיפור משולבים כוחות פלאיים ורבי עוצמה עם נקודות תורפה אנושיות ואינטימיות. חולשותיו של הרב הזקן נגלות דרך צחוקה ובכייה של אשתו המכירה אותו מקרוב, ורואה הן את כוחו והן את חולשותו. גם אביו, רבי שמעון בר יוחאי, מתגלה כמי שיכול לתת הוראות לבני מקומו לאחר מותו, אך הוראות אלה חושפות גם את חולשתו: הוא מתגעגע לבנו. המאבק על מקום קבורתו של רבי אלעזר יוצר איבה בין שני הכפרים השכנים – גוש חלב ומירון – אך גם לאנשי גוש חלב העקשנים נמצאת נקודת תורפה. אנשי מירון יוצאים מלוּוים בנחשי אש פלאיים, אך גם הם עוצרים לפני הפתח ומתגלים ברגע של חולשה. סצנת הסיום חוזרת לאלמנתו של רבי אלעזר הנכנסת למערה, מצוידת במידע שמסר לה הוא עצמו לפני מותו, אך גם היא נכנעת לבת הקול המורה לה להניח לתולעת להיכנס לגופו של המת, שכן היא נכנסת דרך הפתח שהותיר חטאו הקטן, היותו אנושי ומועד לטעות.
הסיפור מסיים בהפסקת התגלויותיו של רבי שמעון בר יוחאי. מתברר שגם כוחות העל הפלאיים שלו להתגלות לבני האדם הם בני תמותה.
