להאמין בבלתי נראה
האם רק הנגלה לעין קיים? האם ניתן ליצור קשר עם הבלתי נראה? סיפור על ויכוח נוקב בשאלות של אמונה
מעשה באדם אחד ששאל את רבן גמליאל: היכן נמצא הקדוש ברוך הוא?
אמר לו: איני יודע.
אמר לו: אתם חכמים כל כך עד שאתם מתפללים בכל יום לפני הקדוש ברוך הוא, ואין אתם יודעים היכן מקומו?!
אמר לו: שאלת על דבר שהוא רחוק מאיתנו שלושת אלפים וחמש מאות שנה. הריני שואל אותך על דבר שהוא נתון אצלך ביום ובלילה, אמור לי באיזה מקום הוא נמצא.
אמר לו: שאל.
אמר לו: הנפש היא נתונה אצלך, אמור לי היכן נמצאת?
אמר לו: איני יודע.
אמר לו: תיפח רוחך. ומה דבר שהוא נתון אצלך ביום ובלילה אינך יודע היכן הוא נתון, ואתה אומר לי על דבר שהוא רחוק מאיתנו שלושת אלפים וחמש מאות שנה?
אמר לו: יפה אנו עושים שאנו משתחווים למעשה ידינו שאנו רואים בכל שעה.
אמר לו: מעשי ידיכם אינם רואים אתכם. לעומתם הקב"ה רואה את מעשה ידיו, ומעשה ידיו אינם רואים אותו, כמו שכתוב "כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, כ).
איך אפשר להאמין באלוהים אם לא רואים אותו? רבן גמליאל עונה תשובה הקושרת את האמונה באלוהים עם האמונה בנשמת האדם, שגם היא בלתי נראית.
בתקופתו של רבן גמליאל, ימי חורבן בית שני ואחריו, התמודד העולם היהודי עם התרבות היוונית-הלניסטית שהחזיקה בתפיסה אלילית. הסיפור שלפנינו, כמו סיפורים דומים, מעיד על הוויכוחים התיאולוגיים שהתעוררו בעקבות כך.
ראשיתו של הסיפור בהתרסה – היכן נמצא האלוהים שרבן גמליאל מתפלל אליו? רבן גמליאל עונה בפשטות כי אינו יודע. הוא אינו מנסה לומר כי האלוהים נמצא בכל מקום, או בנשמתו של האדם או כל הצעה אחרת, אלא מניח את אי הידיעה כחלק בלתי נפרד מן האמונה. בתגובה ללגלוגו של האיש, מחזיר רבן גמליאל את השאלה אליו, ושואל אותו האם הוא יודע היכן נמצאת הנפש שלו.
את המספר 3,500 שבו נוקב רבן גמליאל כמרחק בינו לבין האל, היו שהסבירו כמבוסס על החישוב הבא: המרחק בין הארץ לעולמות העליונים הוא שבעה רקיעים, וכל רקיע אורכו 500 פרסאות. 500 כפול 7 הם 3,500. נראה כי מטרת השימוש במספר אינה לומר דבר על מיקומו המשוער של האל אלא להעצים את התמיהה: למה לתהות על מיקום כה רחוק כשהאדם אינו יודע את מיקומו של מה שנמצא בתוכו פנימה.
על אף שגם האיש מודה באי הידיעה שלו לגבי מקומה של הנפש, הוא ממשיך בהתנצחות ומצהיר כי הוא גאה להיות שייך לעובדי עבודה זרה, המשתחווים לפסלים מעשה ידיהם שניתן לראות אותם בכל עת, וזה דבר יפה ונעלה על פני האמונה היהודית שבה מחזיק רבן גמליאל, שהיא אמונה באל בלתי נראה.
על הצהרה זו עונה רבן גמליאל תשובה החותמת את הסיפור, מעין 'תשובת מחץ' ללא מענה – אומנם עובדי הפסלים רואים את הפסל, אך הוא אינו רואה אותם. לעומת זאת, בני האדם אינם יכולים לראות את הקדוש ברוך הוא, אך הוא יכול לראות אותם. האמונה אינה מושתתת על ידיעה ודאית, על הנראה בחוש, אלא על החיבור למה שמצוי מעבר למוחשי ולגלוי. האמונה אינה מחפשת את הנראה אלא דווקא את מי שרואה את בני האדם, משגיח על מעשיהם, ומכוון אותם.
