לבזות תלמיד
מפני מה נזף רבי ברוך ממֶזִ'יבּוּז' בתלמיד, ואף ביזה אותו בבית הכנסת? ואם ראוי היה הדבר בעיניו, מדוע ביקש אחר כך את סליחתו של התלמיד?
פעם אחת, בשעה שהיה רבי ברוך ממֶזִ'יבּוּז' בבית הכנסת, הוא גער באחד מתלמידיו בדברים קשים על התנהגותו, ולבסוף אף תפס בבגדו והוציאו מבית הכנסת.
לאחר זמן מה פנה רבי ברוך אל התלמיד, ביקש את סליחתו ואמר: "יודע אני שאמרו חז"ל 'המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא' (אבות ג, יא), אלא שאני מוכן לאבד הכול כדי לסייע ליהודי לשנות את דרכיו. אך כיוון שראיתי שתוכחתי לא הועילה לך, הרי שצריך אני לבקש את סליחתך".
א. סיפור זה עוסק במקומה של התוכחה. באופן כללי, התוכחות והנזיפות גורמות סבל ואפילו ביזוי לשומעים. אף על פי כן, מנהיגים ומחנכים יודעים שלפעמים הדבר הכרחי כדי להועיל לתלמיד.
רבי ברוך מודה כי המעשה שעשה היה חטא, אולם לדעתו היה זה חטא הכרחי כדי לסייע לתלמיד שסרח.
בקשת הסליחה שבסוף הסיפור עשויה להתפרש בשני אופנים – הן כבקשת סליחה אמיתית וכנה, והן כדרך מתוחכמת לרמוז לתלמיד כי עליו להמשיך ולהשתדל.
לפי האפשרות השנייה, רבי ברוך הבין שהגערה אינה הועילה, והוא מנסה כעת להשפיע על תלמידו בצורה שונה, שגם בה יש תוכחה סמויה.
ב. ר' ברוך ממזי'בוז' מתואר כאדם תקיף ומר נפש. סיפור זה מרמז על האפשרות, שגערותיו התקיפות של ר' ברוך לא נבעו מכעס אלא היו דרך חינוכית שנהג בה.
