הסיפור

פעם אחת הגיע רבי לוי יצחק מבַּרדיטְשוֹב אל ביתו של אחד מעשיריה המכובדים של העיר לבוּב, וביקש ללון בביתו. העשיר, שלא הכיר את רבי לוי יצחק, סירב ואמר: "האם נדמה לך כי חסרים כאן עוברי אורח? לך אל בית 'הכנסת אורחים' שבו משתכנים אנשים כמוך, ושם תלון."
– "איני עובר אורח, ולא אטריח אותך," אמר רבי לוי יצחק, "כל בקשתי היא כי תיתן לי מקום באחד החדרים."
-"אם אינך עובר אורח, לך אל ביתו של מלמד התינוקות, הוא יקבלך," אמר האיש.
הלך רבי לוי יצחק אל ביתו של המלמד, והתקבל בסבר פנים יפות.
והנה, אך עבר רבי לוי יצחק את מפתן הבית וישב לנוח, נשמע קול בין אנשי העיר: "הרבי מברדיטשוב כאן!"
אנשים רבים התאספו סביב הבית לראות את הרבי ולקבל את ברכתו, וביניהם היה גם האיש העשיר. נדחק האיש בין הקהל שהתאסף עד שעמד לפני הרבי ואמר: "אדוני, מורי ורבי, מחל נא ובוא אל ביתי. הלוא ידוע הדבר כי כל הצדיקים הבאים אל עירנו לבוּב מתאכסנים אצלי."
ענה הרבי ואמר: "האם יודעים אתם, רבותי, מה ההבדל בין אברהם אבינו ולוֹט, בן אחיו? כשבאו המלאכים אל אברהם הוא קיבל את פניהם וכיבדם בחמאה וחלב ובבן בקר שהכין עבורם, אולם גם על לוט נאמר: 'וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ' (בראשית יט, ג).
אברהם בחסדו אסף את המלאכים אל ביתו, אך גם לוט אמר 'סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם' (שם, פסוק ב). אם כך, מדוע אנו מתפעלים מן החסד שעשה אברהם ולא מן החסד שעשה לוט?
אלא שכאשר באו המלאכים אל סדום, עירו של לוט, כבר נודע שהם מלאכים, כמו שכתוב 'וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה' (שם, פסוק א). אך כאשר אברהם הכניס אותם אל ביתו לא ראה לפניו אלא 'אנשים' הניצבים לפניו. האחד נגלה לפניו כמוכר סדקית, האחר כערבי ועוד אחד כצועני.
יתרונו של אברהם הוא שאסף אל ביתו גם אנשים שחשב שהם רק עוברי אורח, ואילו לוט כיבד מלאכים, והרי כל אחד היה מכניס בשמחה מלאכים אל ביתו. לכן דווקא לאברהם ראויים השבח והתפארת."

---

על הסיפור

בקהילות היהודיות שבמזרח אירופה נהוג היה שאחד מן הבתים שליד בית הכנסת הוקדש לטובת הקבצנים ועוברי האורח הנודדים, שזכו לתנאי מגורים בסיסיים על חשבון הקופה הציבורית. בית זה נקרא "הכנסת אורחים". העשיר שבסיפור חשב בטעות כי רבי לוי יצחק הוא עני משוטט, ולכן הפנה אותו אל אכסניה ציבורית זו.
בעזרת ההשוואה בין אברהם ללוט מסביר רבי לוי יצחק כי מקיימים כראוי את מצוות הכנסת אורחים רק כאשר אין הדבר מוסיף כבוד או הנאה לנותן.
ניתן אולי לומר כי מעשה חסד אמיתי הוא הבנת הצורך של האדם האחר והנתינה לאחר, אף כשהדבר אינו נעים או נוח, ואף שאין בו שום רווח ותועלת לנותן.
נוסף לכך, אברהם מוצג כאן כמי שכיבד גם אנשים שהיו זרים לו ולתרבותו – המדרש מתאר את המלאכים כגויים. אברהם לא חיפש את הדומה לו, אלא כיבד כל אדם ובכך קיים כראוי את מצוות "הכנסת אורחים". אין לשבח את אלה המסייעים ומתנהגים בצורה ראויה רק למי שאינם זרים להם, ואילו את הזר והשונה – הם דוחים ומרחיקים.

בזווית אישית

אברהם לא היסס להכניס את ביתו אנשים זרים, ולכבד אותם ביד נדיבה. הכנסת האורחים הפכה לסמל לאישיותו של אברהם ולתשוקתו להיטיב לכל אדם, גם זה שנראה כזר ומשונה.

בסיפור הבא מסביר רבי לוי יצחק, כיצד למד מאברהם את הדרך להכניס אורחים לביתו.

לארח את הזר
פעם אחת הגיע רבי לוי יצחק מבַּרדיטְשוֹב אל ביתו של אחד מעשיריה המכובדים של העיר לבוּב, וביקש ללון בביתו. העשיר, שלא הכיר את רבי לוי יצחק, סירב ואמר: "האם נדמה לך כי חסרים כאן עוברי אורח? לך אל בית 'הכנסת אורחים' שבו משתכנים אנשים כמוך, ושם תלון."
– "איני עובר אורח, ולא אטריח אותך," אמר רבי לוי יצחק, "כל בקשתי היא כי תיתן לי מקום באחד החדרים."
-"אם אינך עובר אורח, לך אל ביתו של מלמד התינוקות, הוא יקבלך," אמר האיש.
הלך רבי לוי יצחק אל ביתו של המלמד, והתקבל בסבר פנים יפות.
והנה, אך עבר רבי לוי יצחק את מפתן הבית וישב לנוח, נשמע קול בין אנשי העיר: "הרבי מברדיטשוב כאן!"
אנשים רבים התאספו סביב הבית לראות את הרבי ולקבל את ברכתו, וביניהם היה גם האיש העשיר. נדחק האיש בין הקהל שהתאסף עד שעמד לפני הרבי ואמר: "אדוני, מורי ורבי, מחל נא ובוא אל ביתי. הלוא ידוע הדבר כי כל הצדיקים הבאים אל עירנו לבוּב מתאכסנים אצלי."
ענה הרבי ואמר: "האם יודעים אתם, רבותי, מה ההבדל בין אברהם אבינו ולוֹט, בן אחיו? כשבאו המלאכים אל אברהם הוא קיבל את פניהם וכיבדם בחמאה וחלב ובבן בקר שהכין עבורם, אולם גם על לוט נאמר: 'וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ' (בראשית יט, ג).
אברהם בחסדו אסף את המלאכים אל ביתו, אך גם לוט אמר 'סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם' (שם, פסוק ב). אם כך, מדוע אנו מתפעלים מן החסד שעשה אברהם ולא מן החסד שעשה לוט?
אלא שכאשר באו המלאכים אל סדום, עירו של לוט, כבר נודע שהם מלאכים, כמו שכתוב 'וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה' (שם, פסוק א). אך כאשר אברהם הכניס אותם אל ביתו לא ראה לפניו אלא 'אנשים' הניצבים לפניו. האחד נגלה לפניו כמוכר סדקית, האחר כערבי ועוד אחד כצועני.
יתרונו של אברהם הוא שאסף אל ביתו גם אנשים שחשב שהם רק עוברי אורח, ואילו לוט כיבד מלאכים, והרי כל אחד היה מכניס בשמחה מלאכים אל ביתו. לכן דווקא לאברהם ראויים השבח והתפארת."