הסיפור

רבי נפתלי מרוּפּשיץ עשה את ראש השנה אצל רבו, רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, החוזה מלובלין.
כאשר הלך החוזה עם חסידיו לתשליך בנהר כנהוג, איחר ר' נפתלי ולא הצטרף אליהם.
בחזרתם ראו אותו רץ אל הנהר. אמרו לו: "הרי הרבי כבר בדרכו בחזרה מן הנהר, ומה טעם יש בריצתך?" ענה להם ר' נפתלי: "אני רץ לקחת את העבֵרות שהרבי השליך אל הנהר."

---

על הסיפור

ה"תשליך" הוא מנהג סמלי. נוהגים ללכת בראש השנה אחר הצהריים אל נהר או מקווה מים ולהשליך אליו את כל הדברים שיש בכיסים, המסמלים את החטאים.
בסיפורנו, החסיד, ר' נפתלי מרוּפּשיץ, שוהה בחג אצל החוזה מלובלין ורוצה ללכת אתו לתשליך, אך הוא אינו מצליח להגיע בזמן. להפתעתם של החסידים האחרים, הוא רץ אל הנהר אף על פי שאיחר. לשאלותיהם של חבריו הוא משיב שאינו רץ כדי להספיק לערוך את התשליך עם רבו אלא כדי לאסוף את חטאי הרבי.
המעשה המוזר של ר' נפתלי מלמד על הערצתו הגדולה לרבו, שאפילו חטאיו של הרב היו יקרים בעיניו.
ייתכן שיש כאן גם אמירה על חטאים בכלל: נראה שרבי נפתלי אומר שהחטאים אינם רק משהו להיפטר ממנו, אלא גם משהו שאפשר ללמוד ממנו.