הסיפור

בעקבות גלי עלייה רבים מכל קצוות העולם לארץ ישראל, הלכה ירושלים ונבנתה, ורבים מן העולים מארצות הבלקן הגיעו לשכונת נחלאות שהפכה לשכונה ססגונית ומלאת חיים. אחת הקבוצות עלתה מהעיר ג'רמיק (ובהגייה אחרת: צ'רמיק) שבטורקיה, והם ביקשו להקים להם בית כנסת לפי מנהגיהם. מכיוון שהמצב הכלכלי היה קשה מאוד, נאלצו בני הקהילה להסתובב בין הבתים ולאסוף פרוטה לפרוטה.
לפני שהחלו במסע ההתרמה קיבץ אותם לשיחה הרב יעקב כהן, מבני העדה הג'רמוקלית. המפגש היה מרגש והרב דיבר על החשיבות שבהקמת בית הכנסת לעדה. את דבריו הוא סיים את בדרישה מפתיעה: "אבקש מכם לאסוף את הכסף במטפחת ללא מגע ידכם". המתרימים תמהו על כך ושאלו: "כבוד הרב. מדוע יש לאסוף כך את הכסף?" הסביר להם הרב: "כל זאת על מנת להראות לתורמים וגם להזכיר לעצמכם שאין לכם כל נגיעה בכסף, והוא כולו קודש לה'".
בסופו של דבר בשנת 1932 הצליחו בני הקהילה לאסוף את הכסף הנדרש והקימו את בית הכנסת 'ויאמר אברהם' בשכונת נחלאות.

---

על הסיפור

בית הכנסת הוא מקום תפילה, אך כפי שמעיד שמו הוא גם מקום התכנסות של בני הקהילה וביטוי של תרבותם הייחודית. המאמצים הכבירים שהושקעו במסע איסוף כספים לא רק אפשרו את הבנייה עצמה אלא גם חיזקו את תחושת השייכות של בני הקהילה לבית הכנסת.
את הרב יעקב כהן מטרידה שאלת טוהר המידות, שהרי כספים העוברים מיד ליד יכולים להביא לידי מעשי רמייה. לכן דרש הרב שהדרך שבה ייאספו הכספים תבהיר לנותנים, כמו גם למקבלים, שהכסף לא נועד להם אלא ניתן להם כשליחי הציבור על מנת שיבנו בעזרתו את בית התפילה.
הרב מציב את טוהר המידות כדרישה יסודית, אך כמי שמודע לנפש האדם הוא אינו מסתפק באזהרה אלא מבקש להמחיש זאת בעזרת מעשה סמלי וממשי. כך כוחה של המטפחת הפרושה על ידי האוספים טוב מכל המילים שבעולם.