הסיפור

פעם אמר המגיד ממזריטש לתלמידו רבי זושא מאניפולי:
"שלושה דברים עליך ללמוד מתינוק ושבעה דברים מגנב, ומהם תדע כיצד לעבוד את הבורא.
שלושה מתינוק:
תמיד הוא שמח;
אין הוא יושב בטל;
והוא בוכה על כל דבר בכל לבו.
ושבעה דברים מן הגנב:
עבודתו בלילה;
אם לא השיג את מבוקשו בלילה הראשון הוא ינסה שוב בלילה השני;
הגנבים אוהבים זה את זה;
גנב מוסר את נפשו להשיג אפילו דבר קטן;
לאחר שהצליח במלאכתו לא נחשב עוד הדבר בעיניו, והוא מוכר בזול אפילו דבר יקר;
גם אם יענו אותו בעינויים קשים ימשיך ויאמר 'איני יודע';
מלאכתו יפה בעיניו, ולא יחליפנה בשום מלאכה אחרת."

---

על הסיפור

אמירה זו, המופיעה כאן בשם המגיד ממזריטש, קיימת בגרסאות שונות בעולם החסידי. על פי אמירות אלו, יש ללמוד כיצד ראוי לחיות לא רק מתינוק, שלא למד דבר, אלא אפילו מן הגנבים.
מן התינוק לומדים את החיוניות, התנועה והשמחה, וגם את היכולת לבכות מכל הלב, בלי העכבות המאפיינות את האדם המבוגר, שעלולות למנוע ממנו להקשיב לרגשות העולים בו. מן הגנב יש ללמוד את המסירות, האחווה שבין הגנבים, היכולת לאהוב גם מלאכה בזויה, התשוקה לאתגר מתמיד, העקשנות ותכונות נוספות.
את הגנב משווים לתלמידי החכמים והחסידים הרואים בעצמם "אנשי לילה" המקדישים את זמנם ללימוד תורה ועבודת השם גם בלילות.
ההשוואה לגנב ולתינוק מעידה על היכולת להתבונן בתכונות הטובות הנמצאות גם באלו שבדרך כלל אינם נחשבים מודל לחיקוי. נוסף לכך, הן הגנב והן התינוק מבטאים עוצמה של חיים ופריצה של הנורמות המקובלות. תכונות אלו מושכות את תשומת לבם של החסידים.