לוט ואברהם – השוואה לא מחמיאה
רגע לפני הפיכת סדום, לוט מבקש להמשיך לגור רחוק מאברהם. לוט התרגל למעמד גדול לכאורה של צדיק בסדום, ולא רוצה שיעריכו אותו בהשוואה לאברהם
"הִמָּלֵט עַל־נַפְשֶׁךָ אַל־תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ ואַל־תַּעֲמֹד בְּכָל־הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן־תִּסָּפֶה" (בראשית יט, יז)
כשאמרו המלאכים ללוט "הימלט על נפשך", חשב לעצמו: אני לא אוכל להימלט להר אל אברהם. כשלא הלכתי לצד אברהם, היה הקדוש ברוך הוא רואה את מעשיי ואת מעשיהם של בני עירי וחושב אותי לצדיק ביניהם. אם עכשיו אלך אצל אברהם, שמעשיו הטובים רבים משלי, איני יכול לעמוד בנחלתו שבהר פן אמות.
ביקש לוט להישאר בצוער.
פתגם ידוע ממסכת אבות אומר שעדיף להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים. כשהמלאך אומר ללוט שהאל מתכנן להפוך את העיר סדום בגלל היותה עיר מסואבת, הוא מדריך אותו כיצד עליו לנהוג כדי להינצל: עליו לצאת מן העיר מבלי להביט אחורנית, ולעלות במעלה ההר כדי לא להיפגע. לוט מבין שאברהם מתגורר בהר, ושאם יעבור לגור בשכנות אליו הוא כבר לא ייחשב צדיק כמו בסדום אלא בינוני. נוח ללוט להיחשב צדיק בין רשעים, והוא איננו מוכן לספוג הָרָעָה תדמיתית כזאת. אילו היה בלוט רצון להשתפר וללמוד מדרכיו של אברהם, היה מנצל את ההזדמנות להיות "זנב לאריות" ואפילו שמח לשינוי. אבל הוא בחר שלא לאתגר את עצמו ולהסתפק בבינוניות של "ראש לשועלים".
