הסיפור

פעם אחת, לפני ראש השנה, חיפש הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב בעל תוקע הגון וראוי שיתקע בבית מדרשו. הגיעו אליו הרבה בעלי תקיעה שהשתוקקו לזכות בזכות הזאת. כל אחד מהם הראה את כוחו בידיעת כוונות וסודות התקיעה לפי הקבלה, אבל אף אחד מהם לא מצא חן בעיני ר' לוי יצחק.
יום אחד בא בעל תוקע לפניו, ורבי לוי יצחק שאל אותו מה הוא מכוון בשעת התקיעות. ענה האיש:
רבנו! יהודי פשוט אני ואין לי עסק בנסתרות. ארבע בנות יש לי שהגיעו לפרקן, ואני מתכוון בתקיעות: ריבונו של עולם, הריני עושה רצונך, מקיים את מצוותך ותוקע בשופר. אף אתה עשה רצוני ועזור לי להשיא את בנותיי.
עמד ר' לוי יצחק ואמר: אתה תתקע בבית מדרשי!

---

על הסיפור

תקיעת שופר היא המצווה המרכזית בראש השנה, יום הדין הקדוש שבו ממליכים את אלוהים על כל העולם. בניגוד לכל התפילות שיש בהן מילים ומשמעויות, תקיעת השופר היא הפקת צליל פשוט ופתוחה לחלוטין לפרשנות. כמו במצוות רבות אחרות, ייחסו צדיקים חסידיים רבים למעשה תקיעת השופר משמעות קבלית הנוגעת לעולמות העליונים. האנשים שביקשו לקבל את המשרה המכובדת של תקיעה בבית מדרשו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב ניסו להרשים אותו בדיוק בידע הזה, אולם הוא העדיף את כוונותיו של היהודי הפשוט המתכוון לקיים את המצווה ומבקש מאלוהים שיגמול לו בכך שיעזור לו להעניק עתיד טוב לבנותיו.
בחירתו של ר' לוי יצחק בתוקע הפשוט היא מסר מרכזי בחסידות: לפעמים דווקא הפשטות האנושית היא החודרת ומבקיעה אל העולמות העליונים – ולא הכוונות הקבליות.
מעבר לכך, יש כאן פרשנות לתקיעת השופר כמעשה של המלכת האל. הפיכת אלוהים למלך אינה באה לידי ביטוי בניסיון של האדם להפגין את חוכמתו ולפענח את צפונות האל, וייתכן אפילו שרבי לוי יצחק רואה בכך מידה של יוהרה, אלא בעמידה הבלתי אמצעית של האדם מול האל, כמו התוקע הפשוט המקבל עליו את דין המלך ומקיים את מצוותיו.