הסיפור

אמר רבי ישמעאל בן אלישע הכוהן הגדול:
פעם אחת נכנסתי לִפנָי ולפנים לקודש הקודשים של בית המקדש כדי להקטיר את הקטורת של יום הכיפורים.
ושם ראיתי את אכתריאל יה ה' צבאות, כשהוא יושב על כיסא רם ונישא.
והוא אמר לי: ישמעאל בני, ברכני.
אמרתי לו:
יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויתגלגלו רחמיך על מידותיך,
ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותיכנס עבורם לפנים משורת הדין.
ונענע לי בראשו.

 

---

על הסיפור

קודש הקדשים נחשב למקום הקדוש ביותר בבית המקדש ונכנסים אליו רק פעם אחת בשנה: הכוהן הגדול במהלך עבודת יום הכיפורים. בסיפור שלנו מספר הכוהן הגדול על מראה שנגלה לעיניו כשנכנס לקודש הקודשים. הוא רואה את אלוהים, שאותו הוא מכנה בכמה כינויים, יושב לפניו על כיסא גבוה, אבל במקום שאלוהים יברך את האדם הוא מבקש מהאדם לברך אותו.
הבקשה מפתיעה, האם אלוהים זקוק לברכתו של האדם? איך מגיב הכוהן הגדול לבקשה? ברכתו של רבי ישמעאל בן אלישע היא בעצם גם תפילה. היא מניחה שאלוהים הוא דמות שמורכבת מתכונות ורגשות שונים, והאדם יכול לבקש שתכונת מסוימת, הרחמים, תגבר על הכעס ועל מידת הדין, וכך יסלח אלוהים לעמו ביום הכיפורים. הדמות הנגלית לפני הכוהן הגדול מנענעת בראשה לאות הסכמה.
בסיום הסיפור מסיק ממנו התלמוד את המסקנה: "שלא תהיה ברכת הדיוט (אדם פשוט) קלה בעיניך", כלומר לעיתים אדם פשוט יכול לברך אדם חשוב ואין לזלזל בברכתו.