יצחק אבינו עורך דין
הקדוש ברוך הוא דורש מהאבות להגיב לחטאם של ישראל, ומבין שלושתם רק יצחק מגונן עליהם
איך יסייעו שלושת האבות לבני ישראל בעתיד?
אם יאמר הקדוש ברוך לאברהם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי.
יענה לו אברהם: 'ריבונו של עולם יימחו על קדושת שמך', ולא יתווכח על גזר הדין.
יאמר הקדוש ברוך הוא לעצמו: אפנה ליעקב שגידל בנים רבים ואולי הוא יבקש עליהם רחמים.
יאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב: בניך חטאו.
יענה לו יעקב: ריבונו של עולם, יימחו על קדושת שמך.
יאמר הקדוש ברוך הוא לעצמו: הסבא לא עוזר לי וגם הנכד לא, בזקנים אין טעם ובילדים אין עצה.
יפנה ליצחק ויאמר לו: בניך חטאו לי.
יאמר לפניו יצחק: ריבונו של עולם, אתה קורא להם בניך? האם הם בני ולא בניך? הרי בשעה שהקדימו לפניך "נעשה" ל"נשמע" קראת להם בני בכורי ישראל, ועכשיו אתה אומר שהם בני ולא בניך?
ועוד יוסיף יצחק ויתמקח עם ריבונו של עולם ויאמר: כמה מחייהם העבירו בחטא?
הרי שנותיו של אדם שבעים שנה.
הורד מהן עשרים שנות נערות שאינך מעניש עליהן – נשארו חמישים.
הורד חצי מהן שהן לילות, נותרו עשרים וחמש שנות חטא.
הורד מהן שתים עשרה שנים וחצי של זמן אכילה ותפילה וזמן בבית הכיסא – נותרו שתים עשרה שנים וחצי.
אם אתה מוכן לשאת את חטא השנים האלה – טוב, ואם לא – חצי עליי וחצי עליך.
ואם אינך מוכן לשאת אפילו חצי וכולן עליי – הרי הקרבתי את עצמי לפניך!
הסיפור מתרחש בעתיד ומביא את תגובותיהם המדומיינות של שלושת האבות לחטאיו של עם ישראל. בעוד שאברהם ויעקב מקבלים את הדין ואינם מגוננים על ישראל, הרי שיצחק פועל כעורך דין הנלחם למענם ועומד מול הקדוש ברוך הוא כאילו הוא עומד מול אדם אחר. ראשית הוא מחזיר אליו את האחריות עליהם כמעין אב, שנית הוא מנסה להפחית במידת החטא שכן רוב חייו של אדם אינם חטא, שלישית הוא דורש מהקדוש ברוך הוא לשאת חלק מהחטא בלי להעניש בגינו, ולבסוף מעמיד יצחק את עצמו כמי שההקרבה העצמית מעניקה לו זכות גדולה שבגינה הוא יכול לקחת על עצמו את חטאיהם של ישראל ועדיין לצאת זכאי בדין.
ההקרבה העצמית של יצחק מופיעה במפורש רק בסוף הסיפור, אך נראה שיש לה חלק משמעותי גם בעיצוב דמותו כמי שאיננו מסתפק בעמדת הצדיק המצדיק את הדין אלא מוכן להקריב את עצמו. אלא שכאן חל היפוך מעניין: בעוד שיצחק המקראי מקריב את עצמו לאלוהים, הרי שיצחק המופיע בסיפור הוא מי שמקריב את עצמו עבור צאצאיו בוויכוח מול האלוהים.
