לצאת נגד עצמך
הרב ישראל מאיר הכהן קגן כתב את הספר 'חפץ חיים' העוסק בהימנעות מדיבור פוגעני המכונה לשון הרע. הוא הפך מומחה לנושא אך דווקא אדם אחד בעיירה קטנה מלמד אותו שאסור לאדם לדבר לשון הרע גם על… עצמו.
הרב ישראל מאיר הכהן קגן מראדין נהג להסתובב בכפרים ובעיירות ובכל מקום שהיה מגיע, היה דורש בעניין ההקפדה על שמירת הלשון והמנעות מאמירת לשון הרע, ואף מוכר את ספרו 'חפץ חיים' – שעל שמו נקרא. בגלל גדולתו, בכל פעם שהיה מגיע אל עיירה מסוימת, היו מפרסמים מודעות בזו הלשון: "בשבת הקרובה ידרוש הרב הגאון הגדול 'חפץ חיים'…" ושמו נודע ברבים.
פעם אחת כשחזר ממסע שכזה נסע ברכבת לביתו שבעיירה ראדין. במהלך הנסיעה התישב לידו יהודי אחד ושאלו ה'חפץ חיים' "לאן אתה נוסע?" והשיב לו האיש בהתרגשות גדולה "נוסע אני לחזות ברבינו הקדוש בעל ה'חפץ חיים'". האיש שלא ידע כי ה'חפץ חיים' הוא השואל, הוסיף ואמר "אומרים שה'חפץ חיים' הוא קדוש וגדול מאוד בתורה".
אולם ה'חפץ חיים' הגיב בביטול: "אני מכיר אותו באופן אישי. הוא לא כזה גדול כמו שאומרים עליו, הוא סתם יהודי פשוט". הדברים הקשים שאמר הכעיסו מאוד את האיש שבתגובה סטר לו תוך כדי שהוא זועק "אל תדבר כך על אדם גדול כל כך".
בסיום הנסיעה נפרדו השניים בתחנת הרכבת וה'חפץ חיים' הלך לביתו. לאחר זמן הגיע אותו האיש לחזות בפניו של ה'חפץ החיים' ולשמוע מדבריו, אך הוא נדהם לגלות שהיה זה שכנו לנסיעה ברכבת. האיש שהיה נסער נבוך על כך סטר ל'חפץ חיים' הגדול, החל להתנצל ובדמעות ביקש סליחה.
אך הוא הרגיע אותו ואמר "אל דאגה. למדתי ממך דבר חשוב ועצום בהלכות לשון הרע". שאל האיש "מה למדת ממני? הרי כתבת ספר שלם בנושא?!" וה'חפץ חיים' השיב "למדתי שאסור להגיד לשון הרע – אפילו על עצמך".
הרב ישראל מאיר הכהן מראדין הקדיש ימים ולילות לנסח תורה העוסקת בדיבור ראוי לעומת דיבור פוגעני האסור. לספר קרא 'חפץ חיים' והוא מקדיש בו דיון נרחב לאיסור לשון הרע – הכולל איסור דיבור שלילי על אחרים.
למרות לימודו רב השנים וחוכמתו הרבה שהפכה לספר חשוב, לומד החפץ חיים הלכה חדשה מאדם שפגש בדרך. יש מידה עמוקה של ענוה ביכולת להודות שעדין לא השלים את לימוד הענין, ושיש לו עוד מה ללמוד מאדם פשוט.
לעצם הענין, אנו משתדלים לשמור על כבודם של אחרים ולעתים מזלזלים בעצמנו. לעתים כאשר ניתנת לנו מחמאה אנו נוטים לבטל אותה בטיעונים שונים ('זה לא אני', 'עזרו לי', 'זה לא כמו שזה נראה' ועוד). החפץ חיים הפנה את מאמציו לעיסוק בלשון נקיה ומבקש למנוע דיבור שלילי על אחרים. כעת הוא מבין שעליו לשמור על לשונו גם כשהוא מדבר על עצמו, שהרי גם כבודו שלו הוא חשוב לא פחות.
יש כאן היפוך של מימרא ידועה. חכמים אמרו: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך', ואילו סיפורנו הופך את הקערה ומלמד אותנו ש'מה ששנוא על חברך אל תעשה לעצמך'.
