הסיפור

כאשר שרה מלכין, החלוצה אשת העלייה השנייה, הגיעה לפתח תקווה, היא החליטה לעשות הכול על מנת להשתלב בעבודה בפרדסי המושבה. אך המשא ומתן היה ארוך ומרגיז – בכל יום נתנו לה מנהלי העבודה תירוץ אחר, עד שהקטיף החל והתקווה לעבוד בעבודה חקלאית הלכה והתרחקה ממנה.
אנשי המושבה היו יהודים דתיים והתנגדו לעבודתן של נשים צעירות בקטיף, אולם נחישותה של שרה השתלמה ולבסוף היא הצליחה להתקבל לעבודה במיון התפוזים. לאחר שלושה ימים של עבודה מאומצת בפרדס הודיע לה מנהל העבודה כי הוא מרוצה מאוד מעבודתה ושיבץ אותה לעבודה בפרדס נוסף. הוא שילם לה עבור עבודתה עשרה גרוש וחצי. גם בפרדס השני עבדה שרה שלושה ימים, וכשבאה בערב לקבל את שכרה שילמו לה ששה בישליקים, השווים עשרים ואחת גרוש!
החזיקה שרה את הכסף בידיה כשפניה מסמיקות ושאלה בתימהון:
"האם לא טעה אדוני ושילם לי יותר מדי?"
"לא", ענה, "לא טעיתי. שילמתי לך שני בישליקים ליום, כי עבדת כמו שתי פועלות ערביות, ואיני רוצה להרוויח על חשבונך".
ענתה שרה: "אם אתה משלם לי יותר משום שאני יהודייה – איני רוצה בכך"…
"אל תתווכחי איתי" – אמר – "שילמתי לך כמו שמגיע לך".
עם הזמן למדה שרה את העבודה היטב ובמהרה העלו את שכרה. היא נודעה כפועלת טובה ומסירותן של הפועלות הצעירות לעבודה התפרסמה ברבים.
בהמשך עברה שרה יחד עם קבוצת בחורים לחווה החקלאית בכנרת, שם עבדה בעבודה מפרכת במטבח. כעבור כמה שבועות החליט משה ברמן, האגרונום שניהל את החווה, לחתום עם החברים חוזה לשנה. כאשר הגיע אל שרה אמר ברמן: "מכיוון שהעבודה שלך כאחראית המטבח היא עבודה מקצועית ולא עבודה של פועל, יהיה שכרך שלושים פרנק לחודש".
זה היה שכר כפול משכרם של הבחורים שעבדו איתה, ושרה ענתה: "איני מוכנה. אני רוצה לעבוד בתנאים שווים!"
"את לא צריכה להילחם איתי כדי שאשלם לך פחות" – ענה ברמן – "אוכל להסכים לכך בקלות!".

---

על הסיפור

שרה מַלְכין (1949-1885) הייתה מחלוצות העלייה השנייה וממייסדות תנועת הפועלות. מן הסיפור עולה דמות חדורת מטרה, העומדת על זכותה להשתלב בעבודה החקלאית בארץ. בעיקשותה ובמסירותה היא פותחת את השער גם לבאות אחריה. הסיפור משקף את המאבק הכפול של נשות העלייה השנייה – לעבודה עברית ולהשגת שוויון לנשים.

אלא שמלכין לא מתנגדת רק לאפלייתה לרעה אלא מתעלה מעל למאבק ההישרדות היומיומי הקשה של פועלת ומסרבת גם לקבל שכר גבוה מזה של הערביות. המאבק אינו על גובה המשכורת כי אם על עצם ההשתלבות בעבודה העברית ועל קבלת יחס שווה. דבריו של מנהל העבודה בסיום הסיפור מבטאים מבט מעט מפוכח ומבודח על להט המאבק של שרה, ואולי על תמימותם של מהפכנים צעירים בכלל.