חלומו של הקבצן
סיפור מן ההווי החסידי שבו מרמז הקבצן שבסיפור כי בסופו של דבר מה שהוא באמת צריך הוא לא דבר גדול ויוצא דופן אלא רק כותונת ראויה.
בכפר חסידי, כך מספרים, ישבו היהודים ערב אחד לאחר צאת השבת בפונדק עלוב. כולם היו תושבי המקום חוץ מאחד, שאיש לא הכירו. איש עלוב, מרופט כולו, שהשתופף מאחור באפלולית של קרן זווית. השיחות התגלגלו להן, ואז הֵעֵז אחד מהם ושאל מה היה כל אחד מבקש לעצמו אילו עמדה לרשותו משאלה אחת ותו לא. אחד רצה זהב, השני – חתן לבתו, והשלישי – שולחן נגרים חדש. וכך עברה השיחה מאיש לאיש. לאחר שאמר כל אחד את דברו, נותר עוד הקבצן בפינה האפלולית. בעל כורחו ובהיסוס נענה לשואלים: "הלוואי ואהיה מלך אדיר המושל בארץ רחבת ידיים, ואשכב בלילה ואשן בארמוני, ומן הגבול יפרוץ האויב ובטרם יפציע השחר יחדרו הפרשים אל טירתי, ולא תהיה שום התנגדות. ואני, שאתעורר בבהלה משנתי, בלא שהות אף להתלבש, בכותנתי לעורי, איאלץ לברוח, נרדף דרך הר וגיא וביער ובגבע יום ולילה ללא מנוח, עד שאגיע לכאן אל הספסל בפינתכם ואצא בשלום מרודפיי. זאת המשאלה שלי." נבוכים הביטו האחים זה בזה. "ומה יצא לך מזה?" שאל אחד מהם.
"כותונת," ענה להם האיש.
זהו אינו בדיוק סיפור חסידי. המספר הוא הפילוסוף היהודי-גרמני וַלטר בנימין שאינו נמנה עם החסידים, והסיפור הופיע באחד ממאמרי ההגות שכתב על אודות פרנץ קפקא. אף על פי כן, זהו סיפור שנופו הוא "כפר חסידי".
סיפורו המפתיע של הקבצן אינו מובן לשאר הנוכחים – מה טעם להיות מלך גדול אם לבסוף לא נשארת בידו אלא הכותונת?
ניתן לפרש את המשל בכיוונים שונים. אולי הקבצן מנסה לומר כי עדיף לשאוף גבוה, אף אם נכשלים בכך. אפשרות אחרת היא שהקבצן שם ללעג את החלומות של שאר הנוכחים. על פי פרשנות זו הקבצן מנסה לומר – איני רוצה חלומות אלא כותונת – דבר יומיומי שיש לי בו צורך מיידי.
מעניין לציין כי סיפור חסידי נפוץ מאוד עוסק בדמותו הנלעגת של מי שמבקש בגד פשוט מן המלך בשעה שיכול היה לבקש דברים גדולים יותר.
