הסיפור

עוד בימי ילדותו של רבי פייבלה, ראו בו סימנים של כישרונות מופלאים, בעל מוח חריף, לב מלא רגש אהבה ויראת שמים. מסופר שפעם אחת הגיע רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מחבר הספר "קדושת לוי", להתאכסן בבית הוריו של פייבלה בוורשה. בעת תפילתו בחדרו רץ הרבי מברדיטשוב מפינה לפינה ורקד מרוב התלהבות.
הילד ר' פייבלה היה אז רך בשנים, עמד בצד והסתכל במעשיו של הרבי ומיד השתוקק לעשות כמוהו. לקח מטפחת לבש אותה כמו טלית, והתחיל לרקוד ולעשות כמוהו. ר' לוי יצחק בראותו מחדרו הסמוך את הילד הפעוט עושה כמעשיו, רץ ורקד בהתלהבות, קרא אליו ואמר: "הראה עוד פעם איך מתפלל הרבי מברדיטשוב."
אחותו שראתה את הנעשה שם סיפרה לאמה על שהיה, והאמא מיד נגשה אל הרב ואמרה: "אל תכעס עליו, כיוון שהוא עדיין ילד קטן."
השיב לה הרבי מברדיטשוב: "אל תדאגי, הילד הזה יהיה גדול בישראל."

---

על הסיפור

הילד פייבל לא היה הראשון שחיקה את ר' לוי יצחק מברדיטשוב. ר' לוי יצחק היה ידוע בתפילות אקסטטיות נלהבות, שבהן רקד וקיפץ בכל רחבי החדר. רבים נהגו לחקות אותו, בדרך כלל בלעג, כי התנהגותו נתפסה בעיניהם כשיגעון והיסטריה.
אולי זו הסיבה שבגללה גם אמו של פייבל חששה מכעסו של הרבי. היא חששה שהרבי יפרש את החיקוי שעשה בנה כלעג.
אך הרבי נהנה מן החיקוי, ואולי אף לומד ממנו משהו – שהרי הוא מבקש מן הילד להציג לפניו שוב את החיקוי שעשה. אולי הוא הבחין כי הילד מחקה אותו מתוך עניין ולמידה, ואין במעשיו לעג. ואולי אף יותר מכך – החיקוי היה אמין כל כך שהעיד גם על הכוחות הגנוזים בילד עצמו.
הילד בעצם מתחפש לרבי, כמו שילדים מתחפשים לא פעם לאבא או אמא, ובכך מחקים את התנהגותם, וכן, לפעמים המראָה הזאת קצת מביכה …
אבל בתוך החיקוי וההתחפשות טמונה יכולת התרגול וההפנמה של התפקיד, ומתוך החיקוי מתגלים הכוחות הפנימיים האמיתיים.