חוזה בארבע אותיות
כיצד ערך ר' נטע מחלם חוזה שותפות? ומה פירושן של ארבע האותיות שכתב בפינות הדף?
פעם אחת באו אל רבי נטע מחלם שני אנשים שרצו להקים עסק בשותפות, וביקשו ממנו שיכתוב עבורם את הסכם השותפות.
לקח רבי נטע דף נייר וכתב בארבע פינות הדף את האותיות – א', ב', ג' ו-ד'.
"הנה לכם חוזה השותפות", אמר הרבי לשותפים.
הביטו בו השניים בתמיהה: "זה החוזה?" שאלו.
הסביר הרבי: "ארבע אותיות אלו רומזות לדרך שבה עליכם לבחור:
'אָלֶף' – פירושה 'אמת', ואז 'בֵּית' – משמעה 'ברכה'.
אך אם יש 'גּימל', כלומר גנבה, הרי שיש 'דָּלת', כלומר דלות".
מדוע באו האנשים אל ר' נטע? ייתכן שראו בו אדם היודע לנסח חוזה מסודר, וייתכן גם שרצו את ברכתו כצדיק חסידי. להפתעתם, נמנע הרבי מלנסח את סעיפיו של החוזה, והוא כותב להם את האל"ף-בי"ת. בכך אולי הוא מרמז להם כי אין כל משמעות להסכם ממוני מתוחכם ומפורט ככל שיהיה, ללא ה"אלף-בית" הבסיסי ביותר – אמת – מובילה לברכה והצלחה. גנבה וחוסר יושר – לדלות.
האותיות נכתבו בפינות הדף, ושאר השטח נותר ריק. בכך אולי אף מרמז הרבי כי "הכול פתוח", וכי הם, במעשים שיעשו, יקבעו את גורלם.
בהכללה אפשר לומר כי אם נשכחו היסודות הבסיסיים של אמון וצדק, העיסוק בפרטים כגון חוקים, הסכמים ותקנות אינו מועיל.
