ומה אם אתה טועה?
מה גרם לאיש ההשכלה לשנות את דרכו? לפעמים אנחנו ממש בטוחים בצדקת דרכנו. רבי לוי יצחק מבַּרְדִיטְשׁוֹב מציע שלא נהיה "צודקים" מדי, ונשאל מדי פעם את עצמנו - ומה אם אני טועה?
מספרים על איש אחד מתנועת ההשכלה, שהיה מלומד גדול ובקי בתורה, אך אפיקורוס גדול. תמיד היה מוצא מגרעות בדברי חזַ"ל, ומציע פירושים משלו לדברי התורה. על הלכה זו היה אומר: "לא לכך התכוונה התורה"; ועל הלכה אחרת היה אומר: "כבר השתנו הזמנים והשתנה טבע העולם וראוי לְבַטְלָה"; על דברים אחרים היה אומר: "אין הדברים כפשוטם, אלא משל ומליצה."
נוהג היה להתווכח תמיד עם רבנים ותלמידי חכמים. אלו היו מציעים לפניו את ביאור דברי התורה ועיקרי האמונה על פי המקובל מדורי דורות, אך בצאתו מביתם היה מבזה את דבריהם ואומר ההפך.
כאשר שמע על רבי לוי יצחק מבַּרְדִיטְשׁוֹב, עלה בדעתו לבוא ולהתווכח גם עִמו.
כאשר הגיע אל ר' לוי יצחק, מצא אותו צועד הלוך ושוב בחדרו, כשספר בידו, והוא לומד ממנו בדבקות מופלאה ובהתלהבות עצומה, ומראהו נורא מאוד.
תוך כדי הליכתו היה ר' לוי יצחק אומר לעצמו כך: "ואולי הדבר אמת, כפי שכתוב כאן."
כך הלך ר' לוי יצחק וחזר על משפט זה כמה פעמים, בלי ששם לב אל האיש שנכנס לחדרו. עמד האיש בשתיקה ובפליאה, ולא ידע מה זאת. והנה אימה נפלה עליו, ורעד אחז בו.
לבסוף ניגש אליו ר' לוי יצחק ואמר:
"שמע בני, הרי כבר היית אצל כמה מגדולי ישראל, וכולם הציעו לפניך את עיקרי האמונה המבוארים בתורה בדרך המסורת – האמונה בשכר ועונש ודברים נוספים. אך אלו דיברו לשווא, כי כאשר יצאת מלפניהם ביזית את דבריהם. וכל כך למה? כי אתה רוצה שיראו לך גן עדן וגיהינום כאן, על השולחן. וזאת אי אפשר. ואם כן, מדוע שאנסה גם אני לשכנע אותך בדבריי? הלוא גם אני לא אוכל להראות לך כי אני צודק ואתה טועה. ובכל זאת, שמע נא, בני – אולי האמת היא כמו שכתוב בתורה. ואם נכונים הם הדברים, הרי שאתה בסכנה גדולה. כיצד תימלט?"
נכנסו הדברים אל לבו של האיש והוא נעשה בעל תשובה.
הרקע לסיפור הוא הוויכוחים המרים שהתנהלו בין יהודים שומרי מסורת ויהודים שנטו אל החילון או ההשכלה בעת החדשה. המתח והאיבה שבין קבוצות אלה משתקף בסיפור זה.
הסיפור, שנכתב כמובן בידי מי שמזוהים עם הזרם המסורתי והרבני, מתאר את דמותו של ה"משכיל" באופן שלילי וביקורתי, כאדם המבזה את המסורת ואת גדולי ישראל.
ר' לוי יצחק מתגלה בסיפור כאדם היחיד שהצליח לחדור ללבו של האיש. בחכמתו, ויתר ר' לוי יצחק על הוויכוח האבוד מראש, וביקש מן האיש לחשוב על דעתו רק כעל "אפשרות" בלבד.
עוד קודם לכן, ראה האיש את הרבי כשהוא שואל את עצמו את השאלה הזאת -"ואולי הדבר אמת, כפי שכתוב כאן"? רושם דמותו של הרבי ההולך בחדרו נרגש מאוד ומנהל דיון פנימי עם עצמו הוציא את האיש משלוותו.
נראה כי במקום להוכיח את האיש ולעורר בו התנגדות, דיבר ר' לוי יצחק עם השואל בשפתו שלו, שפת הספק: ונניח שאיני יכול להוכיח לך את צדקת דרכם של הרבנים, אך האם דבריך שלך נקיים מכל ספק? האם תהיה מוכן להמר בחייך על כך שהצדק עמך?
אפשר שטענה זו היא שגרמה לאיש לשנות את דעתו, וייתכן שרושם דמותו של ר' לוי יצחק הוא שפעל עליו. כך או כך, בהשראתו של סיפור זה אנו עשויים לבחון מחדש את מידת השכנוע העצמי שלנו בצדקת דרכנו. כאשר אנו בטוחים בדבר מה, מוטב שנשאל את עצמנו פעם אחת לפחות: ומה אם אנו טועים?
