התורה הרוחנית
אף שהבעל שם טוב אינו מחזיק את ספר התורה בידו, אחד התלמידים מזהה כי הוא מחזיק את המהות הרוחנית של התורה, ואינו צריך את הספר בצורתו הפיזית
בליל שמחת תורה רקד הבעל שם טוב עם חסידיו. תחילה רקד וספר התורה בידו, ואחר כך נתן את ספר התורה לאדם אחר והמשיך לרקוד.
היה שם תלמיד אחד, ושמו ר' אייזיק. אמר האיש לחבריו: "רבינו מסר ביד אחר את התורה הגשמית, ולקח לידיו את התורה הרוחנית".
שמע הבעש"ט את דבריו ואמר: "פלא הדבר שר' אייזיק ראה זאת".
הבעל שם טוב מתואר בסיפור כמי שמחזיק בידו את "התורה הרוחנית" ולא הגשמית. נראה כי הסיפור מעיד על התפיסה החסידית את המושג "תורה", שאינה מכוונת דווקא לספר התורה עצמו. גישה זו קשורה גם לוויכוח שבין החסידים והמתנגדים, שראו ערך עליון בלימוד התורה במובן הפשוט והעיוני של מונח זה.
במהלך הסיפור הבעש"ט מתפלא על התלמיד שהצליח להבין דבר זה. כלומר. הבנה ו"החזקה" של התוכן גם בלי הלמידה מתוך הספר ממש, נתפסת כדבר מיוחד שלא כל אחד מסוגל לה. הסיפור מרמז לכך שאפשר להחזיק בתורה גם בלי הלימוד האינטלקטואלי המסורתי.
