התוכחה של טבנקין
יצחק טבנקין משתמש בבדיחה יהודית כדי לגעור בעסקן פועלים על ביתו המפואר שלא תואם את המשנה החלוצית
מעשה ביצחק טבנקין שהזדמן לביתו של עסקן־פועלים וראה שכלי הבית שלו הם בתכלית ההידור. אמר לו טבנקין:
– עסקן־פועלים יכול שביתו יהא צנוע יותר.
טרח אותו עסקן להוכיחו כי אדרבה ואדרבה נוחיות יפה לעסקן־פועלים כדי שיהיה לו כוח לעשות את עבודתו ברוח ערה ורעננה. השיב יצחק טבנקין:
– מעשה באישה שהייתה טרודה ביום שישי ביריד ומשאיחרה לשוב הביתה ולא הספיקה להכין צורכי שבת, נטלה מן הבא בידה, נתנה בסיר ומיהרה להכניס בתנור. למחרת פתחה את התנור וראתה כי אתמול, בבהילותה, נתנה את התבשיל בסיר לילה. רצה אל הרב לשאול את פיו. אמר לה הרב: מבחינת הכשרות אין עליו קושיה, אבל מבחינת הריח – מה יהיה?
(מפי משה שלמי)
תנועת הפועלים דגלה בעבודה קשה, בהסתפקות במועט, בדאגה לרווחת הכלל, ובהתרחקות מגינונים בורגניים. כשיצחק טבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד, מבקר בביתו של אחד מעסקני התנועה, הוא מתרגז לראות שביתו לא משקף ערכים אלו. העסקן מטיף לתורה החלוצית אך בתוך ביתו לא מיישם את ערכי התנועה. לעסקן יש תירוץ, כוונתו היא לכאורה "לשם שמיים", שכן חיים נוחים מקלים על העבודה ותורמים להצלחת התנועה. אולם טבנקין לא מקבל את התירוץ ומשיב לעסקן באמצעות משל שגורס "כשר אבל מסריח".
מעשיו של העסקן משולים לאישה שמבשלת תבשיל בסיר לילה. סיר הלילה המלוכלך מסמל דווקא את הבית המפואר של עסקן הפועלים, המסריח את התבשיל, את עולמם הרוחני של הפועלים. פסיקתו של הרב טוענת שמבחינת שורת הדין אין מניעה שאיש תנועת הפועלים ירהט את ביתו בראוותנות, אלא שביופי שכזה יש כיעור. עמדותיו של הפועל בנושא שותפות ועבודת כפיים מתבטאות גם בטעמו האסתטי; הוא מאמין שהיופי מצוי בצנוע, במצומצם ובשימושי.
ואולי הבחירה במשל מעולם הבישול מרמזת שטבנקין סבור שאורח חייו של העסקן עלול "להקדיח תבשילו ברבים", כלומר לפגוע בשמו הטוב של העסקן ואף של תנועת הפועלים כולה.
