הסיפור

בעיר לבוב היה שוחט אחד, צדיק וחסיד גדול. המתנגדים לחסידות שנאו את האיש, כי הלך בדרכי החסידים. באו המתנגדים אל רבי יעקב משולם אורנשטיין, רבה הנודע של העיר, והוציאו את דיבתו של השוחט, שהוא מאכיל את הציבור בבשר טרפה, שלא נשחט ונבדק כראוי.
אמר הרב כי ילך לראות כיצד בודק האיש את הבשר שנשחט, ויראה אם אמת הדבר.
באותה העת היה גם רבי לוי יצחק מבֶּרדיטשוֹב בעיר לבוב. לקח הרב אורנשטיין את ר' לוי יצחק עמו, ושניהם הלכו אל בית המטבחיים.
שחט השוחט לעיניהם בהמה אחת. מיד אמר ר' לוי יצחק מבֶּרדיטשוֹב: "שוחט ראוי הוא. ראיתי כעת כיצד המלאך מיכאל מסייע לו בשחיטתו."
כששמע זאת הרב אורנשטיין, אמר: "אם כך, שחיטתו פסולה, הלוא מלאך אינו כשר להיות שוחט."
ענה ר' לוי יצחק: "יודעים אנו כי בימות המשיח ישחט הקדוש ברוך הוא את שור הבר ויכין ממנו סעודה לצדיקים. אם המלאך אינו כשר לשחיטה, ודאי גם הקדוש ברוך הוא כך. מי שחושש לאכול משחיטתו של אדם זה, לא יסמוך גם על מה שישחט עבורו הקדוש ברוך הוא."

---

על הסיפור

בסיפור זה נפגשים חסידים ומתנגדים. רבים מן הוויכוחים המרים שבין קבוצות אלה עסקו במנהגים הקשורים בשחיטה, ובמינויים של שוחטים חסידיים בקהילות שונות.
בסיפור זה מתבדח ר' לוי יצחק מברדיטשוב על הרב שאינו חסיד וטוען כי חומרה הלכתית קיצונית תביא לכך, שאפילו על האל בעצמו יהיה מי שלא ירצה לסמוך.
נראה כי ההלצה עוסקת גם בכך שהרב קיבל את אמירתו של ר' לוי יצחק כפשוטה – כאילו מלאך שחט את הבהמה, ולא כאמירה בעלת ערך סמלי או רוחני. בתשובתו רומז אולי ר' לוי יצחק כי השוחט עצמו חשוב בעיניו כמלאך, ולכך התכוון בדברים שאמר.
באופן כללי ניתן לומר כי הסיפור עוסק בכך שמי שנוטה למצוא בעיה ופגם – ימצא אותם תמיד, גם אם אין לכך סיבה אמיתית.