הרצל הג'נטלמן
כשהרצל נפגש עם הברון רוטשילד בניסיון לשכנע אותו להתגייס למטרה הציונית, הוא מגלה כי נימוסי שולחן טובים הם המפתח להתקדמות דיפלומטית
בימי הפגישות המדיניות באנגליה, הצליח הרצל לסדר לעצמו שיחה עם הלורד רוטשילד. שר המושבות צ’מברלין הבטיח לבוא גם לפגישה אך בסוף לא הגיע.
הרצל הרצה לפני הלורד כל מה שצריך היה להרצות, והרוח הייתה טובה מאוד. הגיעה שעת ה“לאנץ' (ארוחת צוהריים)” והרצל סעד עם הלורד. אחר כך נפרדו זה מזה בכבוד.
למחרת היום אמר הלורד לאחד ממיודעיו: נעים היה לי מאוד להכיר את האיש הזה. כששמעתי את הסיפורים המפליאים חשבתי שיהודי זה הוא בעל זקן אדום, אבל הוא ג’נטלמן כהלכה! שיחתו נעימה מאוד, וגם בשעת הסעודה – ג’נטלמן!
אחר כך כאשר סיפרו זאת להרצל, אמר: כן! בשעת הסעודה הייתה לי הרגשה שהוא בוחן אותי לראות איך אני אוחז את הסכין ואת המזלג – ודקדקתי מאוד!
לשום תוצאה אחרת לא הביא הריאיון ההוא, זולתי זה שהלורד ידע שהרצל אינו יהודי בעל זקן אדום אלא ג’נטלמן.
על הדיפלומט, איש השליחות המדינית, מוטל להיות ייצוגי בתכלית. הצלחת מהלכים בין-לאומיים תלויה כמובן בדיסקרטיות וכושר תכנון, אך לא פחות מכך בהבנה עמוקה של הנימוסים המקובלים, ומתברר שהיה להם גם תפקיד חשוב בניסיון של יהודים להיכנס למשפחת העמים.
הרצל הגיע ללונדון כדי לנסות לקדם מול הרשויות האנגליות פתרון זמני למצוקת היהודים. הוא קבע שלל פגישות עם קובעי מדיניות רמי דרג ובהם שר המושבות צ'מברלין והלורד רוטשילד. בתחילה הלורד לא היה להוט לעזור לתוכנית המדינית של הרצל. הסיפור מתמקד בפגישה אחת גורלית שבעקבותיה רוטשילד שינה את עמדותיו. באותו היום, שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברלין, שהגה את תוכנית אוגנדה, לא הגיע לפגישה. הרצל נפגש לבדו עם הבנקאי היהודי העשיר והם סעדו יחד בארוחת צוהריים. ממה התרשם רוטשילד? אף כי הרצל שטח בפניו הרצאה סדורה על צורכי הציונות בעת הזו, הלורד רוטשילד שם לב דווקא לנימוסיו של הרצל, ג'נטלמן אמיתי ולא סתם יהודי עם זקן אדום. הזקן האדום מבטא סטריאוטיפ של יהודי מזרח אירופאי שאורחותיו זרים בתכלית לחברה הגבוהה, שנשקפת ממנו נחשלות תרבותית ויהדות מסורתית-עממית חסרת גינונים מהוקצעים. דמות כזו מתאר ש"י עגנון בספר עד הנה: "אדם ארוך ובעל זקן אדום, כשהוא מחטט בין שיניו את שיירי הסעודה המפסקת ומוציא את כריסו הרחבה ומרחיב לו את תחומו ועמד כמי שיודע שאלקים לא יברח ואין צורך למהר" (ש"י עגנון, עד הנה, עמ' קעא-קעז).
לרוטשילד, כבן למעמד כלכלי גבוה מאוד שהצליח לפלס דרך בחברה הגבוהה באנגליה, הייתה ביקורת על הנחשלות התרבותית של היהודים כאילו הפנים את נקודת המבט הנוכרית. הרצל עצמו הבחין בעין הבוחנת של היהודי האנגלי והשתדל מאוד להצטיין בכל אורחות הנימוסין הגבוהות. הוא הבין שציונות עושים באחיזת מזלג מושלמת לא פחות מאשר בהרצאות מלוטשות אצל שועי עולם. ואף כי הפגישה לא הביאה לתוצאות ממשיות, היא שכנעה את רוטשילד שהרצל הוא בן שיח שראוי ליהודי רם דרג שכמותו.
