הסיפור

אחד מחסידיו של רבי צדוק הכהן מלובלין בא אליו כדי לשאול בעצתו. רוצה היה אותו חסיד לעקור לאמריקה ובא לשאול את דעתו של רבו בעניין זה. "אל תעשה זאת", פסק רבי צדוק לחסיד. "אם תבוא לשם לא תוכל עוד להוסיף ולשמור תורה ומצוות כראוי. ראוי שתישאר במקומך כאן".
לאחר זמן סירב החסיד לשמוע לעצתו של רבו, וגמלה בלבו ההחלטה להגר בכל זאת ממקומו לאמריקה. לפני נסיעתו שב החסיד ובא אל רבו ואמר: "בפעם הזאת לא באתי כדי לקבל עצה, אלא כדי לקבל ברכה. כי כבר נפלה ההחלטה ואני נוסע לאמריקה".
שמע זאת רבי צדוק ואמר: "אם כך, כל שנותר הוא לברך אותך בברכת הדרך". קם רבי צדוק ממקומו וליווה את החסיד אל מחוץ לביתו. בתוך הילוכם החל רבי צדוק לברך את החסיד, אולם לא מילים של ברכה היו בפיו אלא דברי הקללה המופיעה בתורה.
וכך אמר לאותו החסיד: "יַכְּכָה ה' בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ… יִתֵּן ה' אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ. יִתֶּנְךָ ה' נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ" (דברים כח, כב-כה). וכך המשיך וקרא את פרשת הקללות שבספר דברים.
כששמע החסיד את הקללות נתחלחל ונשמטה רוחו. בינתיים נמצאו עומדים בראש גרם המדרגות. פתאום ניגף החסיד ברגליו, נפל והתגלגל מטה מטה עד שיצאה נפשו.

---

על הסיפור

גלי הגירה גדולים לאמריקה היו תופעה מרכזית מאוד בהוויה היהודית במזרח אירופה. לרוב לוותה ההגירה אל מעבר לים בנטישה חלקית או מוחלטת של אורח החיים היהודי. לכן יהודים רבים, ובהם מורי החסידות, התנגדו להגירה הזו.
החסיד שבסיפור נענש בעונש קשה ביותר, והוא מת מן הנפילה בלי שהצליח לממש את תכניתו. לכאורה, החסיד נענש על שעבר על דברי רבו שיעץ לו במפורש שלא לנסוע. נראה כי הקללה הנוראית שנאמרה לו היא שגרמה לבלבול דעתו ולנפילתו. באופן סמלי יותר, נראה כי הסיפור מתאר את ההגירה לאמריקה כסיפור של נפילה וירידה מכל ה"מדרגות" הרוחניות. החסיד נופל ומתפרק ונעלם, כסמל לעזיבתו את עמו ואת זהותו היהודית והדתית. בקריאה כזו מילות הקללה רק משקפות את אובדן הזהות של החסיד שבסיפור. ואם כך, אולי תחושת הבלבול והאשמה היא שהביאה לנפילתו.
אם כן, הסיפור עוסק בסכנת ה"מוות" והנפילה הכרוכה באובדן הזהות.