העגלה של הרבי
למה התכוון בנו של רבי יצחק מווּרקי, כשתיאר את אביו כ"בעל עגלה", ובמה שונה דרכו של אביו מדרכו המסתגרת של רבי מנדל מקוצק?
למרות שהיו שונים מאוד בדרכיהם, היו רבי מנדל מקוֹצְק ורבי יצחק מווּרְקִי ידידי אמת. לאחר שנפטר ר' יצחק, בא פעם בנו הבכור, ר' יעקב דוד, לבקר את ר' מנדל מקוֹצְק. היה זה באותן השנים שבהן הסתגר הרבי מקוצק מן הציבור, ולא ניתן לאיש לבקרו. ואולם ר' יעקב דוד הצליח בכל זאת להיכנס אליו.
באותה פגישה שאל ר' יעקב דוד: "מדוע אתה מסתגר ואינך מניח לחסידים להיכנס?"
"אילו היו לי עשרה חסידים מוצלחים כמוך, לא הייתי מסתגר," ענה הרבי.
אמר לו ר' יעקב דוד: "אבי, זכר צדיק לברכה, חשב אחרת ממך. הוא סבר כי רב צריך להיות כמו בעל עגלה. כשהוא רואה אדם הנושא בקושי חבילה גדולה, הוא מסייע לו ומעלה אותו אל עגלתו, כדי שלא ייפול בדרך".
ווּרְקִי וקוֹצְק מתוארות בחסידות כשתי דרכים מקוטבות: בקוצק דגלו באמת חסרת פשרות, עד כדי בוז כלפי החברה הפשוטה, החיה לדעתם חיים של שקר. לעומת זאת בוורקי התקיימה חסידות שבאה במגע עם האדם הפשוט ועם קשייו הארציים המתקיימים בתוך "עולם השקר" היומיומי.
המשל על בעל העגלה ממחיש זאת היטב: בעל העגלה הוא אדם הנמצא בחוץ ואינו מסתגר. הוא אדם פשוט בעיני עצמו, המסייע לאנשים פשוטים אחרים במצוקתם. אדם זה הוא חלק מן החברה, והוא קשוב למצוקתו של הפרט.
על פי המשל, דרכו של הרבי מקוצק, המתאימה ליחידי סגולה, אינה מועילה לאלו הזקוקים באמת לעזרה, והיא חסרת אחריות כלפי הציבור.
