הסיפור

רבי דוד מלֶלוֹב נסע פעם בעגלה לביתו ביום שישי אחר הצהריים, ופתאום נעמד הסוס ולא רצה להמשיך ללכת. התחיל העגלון להכות את הסוס.
אמר לו הרבי: "למה נדמה לך שמותר להכות את הסוס, הרי זה צער בעלי חיים!"
השיב לו העגלון: "אבל כבר מאוחר ועוד מעט תיכנס השבת."
ענה לו הרבי מללוב: "הצדק אתך, אבל דע לך שבמלאת ימיך הרי יתבע אותך הסוס לדין בשמים. האם לא תתבייש לעמוד לדין עם סוס?"

---

על הסיפור

נוסעים וממהרים להגיע לפני כניסת השבת, ולפתע עוצר הסוס ועוצרת העגלה. העגלון מכה את הסוס כדי שימשיך. צודק או לא? הסיפור שלפנינו מציע תשובה מעט מורכבת.
העגלון אומר: "אמנם אני מכאיב לסוס ומצער אותו אבל השבת כמעט נכנסת ואנחנו חייבים להגיע בזמן." "אתה צודק," עונה לו הרבי מלֶלוֹב, אבל אז הוא מראה לו את פניו העתידיות של הצדק הזה: "בעולם הבא, עולם האמת, יתבע אותך הסוס לדין. אמנם יש לך מה להשיב לו, אבל האם אתה רוצה לריב עם סוס ולהצטדק לפניו?"
ר' דוד מללוב מפנה את העגלון ואותנו ממוסר של צדק למוסר של מבוכה. מי שמכה סוס יורד לרמתו של הסוס, מתנהג בבהמיות, וממילא גם אם הוא צודק, הרי שירד ברמתו המוסרית.