הניסיון
הנאמנות למצפון ולוודאות הפנימית עומדת למבחן. למרות האיום של הבעש"ט כי יפסיד את חלקו בעולם הבא, סירב ר' יחיאל מיכְל מזלוֹטשוֹב לקבל עליו תפקיד רבני שלא חשב שמתאים לו.
בני עיר אחת פנו אל הבעש"ט וביקשו ממנו שישכנע את תלמידו, ר' יחיאל מיכְל מזלוֹטשוֹב, שיסכים לקבל עליו את משרת הרבנות בעירם.
אולם על אף הפצרותיו של הבעש"ט, סירב לכך ר' מיכל בכל תוקף.
כעס עליו הבעש"ט ואמר לו: "דע לך שאם לא תשמע לדבריי תפסיד את חלקך בשני העולמות – בעולם הזה ובעולם הבא".
השיב ר' יחיאל מיכל: "מוטב שאאבד את שני העולמות ולא אקבל עליי את משרת הרבנות, שאינה ראויה לי".
כששמע זאת הבעש"ט, שמח מאוד ואמר: "אשריך ר' מיכל שעמדת על דעתך ולא חזרת בך. זכאי אתה לחלקך בגן עדן! ואני העמדתי אותך בניסיון כדי שלא תתגאה וכדי שתדבק באמת".
ר' יחיאל מיכל עומד כאן למבחן קשה במיוחד. עליו לעמוד גם מול הלחץ שמפעילים עליו אנשי עירו וגם מול הלחץ שמפעיל עליו רבו, שהעריץ כל כך. בוויתור על המשרה המוצעת לו הוא לכאורה מפסיד גם את "העולם הזה" – כבוד, מעמד והכנסה מכובדת, וגם את "העולם הבא" ואת "גן עדן", שהרי רבנות יכולה להיחשב כמצווה וכשליחות ציבורית. מול כל זה ניצבת רק אותה הוודאות של ר' מיכל שהדבר לא מתאים לו ולא ראוי עבורו.
ניתן לומר על הסיפור, כי "העמידה במבחן" אינה רק הניסיון שהעמיד הבעש"ט את תלמידו, אלא האירוע בכללו הוא מן מבחן שעל ר' יחיאל מיכל לעבור.
ככלל, פעמים רבות עלינו לעמוד על האמת שלנו ועל הוודאות הפנימית שלנו, אף שיש שיקולים רציונליים שונים המפתים אותנו לנהוג אחרת.
