המלך נפגע
זושא

המלך נפגע

מדוע נוהגים לומר את תפילת הקדיש לאחר מותו של אדם? ומה ניתן ללמוד מכך על הקשר שבין מלך לנתיניו?

הסיפור

"חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל." (משנה, אבות, פרק א משנה יא).
על משנה זו שאל רבי שמחה בונים מפְּשיסְחָה: מדוע מותם של התלמידים גרם לחילול השם? האם לא חילול השם הוא שגרם למות התלמידים? ואם כן, מדוע נאמר במשנה כי חילול השם הוא התוצאה, ולא הסיבה שגרמה למותם?
על כך ענה הרבי במשל:
במדינתו של מלך אחד היו שתי קבוצות של אזרחים. אנשי קבוצה אחת כלל לא היו נתיניו של המלך, אלא נתיני מלך אחר, שהגיעו ממדינה אחרת. הם לא היו נתונים להנהגתו של המלך המקומי, והיו פטורים ממסים ומעוּלָה של מלכות.
אנשי הקבוצה השנייה היו נתיניו של המלך. הם היו חייבים בכל המסים ובעוּלוֹ של המלך, ורק אותם מנה המלך, כדי לדעת כי כך וכך נפשות יש לו במלכותו.
אירע, ובא רוצח והרג אחד מאנשי המדינה. אם הנרצח אינו מנתיני המלך, יואשם הרוצח בכך שעבר על גזֵרת המלך שלא לרצוח – וייענש, אבל לא יומת. אך אם הנרצח הוא מבין נתיניו של המלך, יומת הרוצח. שהרי לא רק שעבר הרוצח על גזֵרת המלך, אלא גם מרד ופגע בכבוד המלכות עצמה, הן כעת חסר למלך אחד מאנשיו, ולא יוכל עוד להיות מלך על מניין הנתינים שהיו לו קודם לכן.
וכך הסביר ר' שמחה בונים את משלוֹ:
הנה אנו, עמו של הקדוש ברוך הוא, בנו בחר להיות לו לעם סגולה. ובשל כך, מי שגורם למוֹת אדם מישראל ממעט את כבוד מלכותו של הקדוש ברוך הוא. זו הסיבה שבגללה נאמר במשנה כי מות התלמידים הוא שגורם לחילול השם.
זו גם הסיבה לכך שלאחר מותו של יהודי נאמרת תפילת "קדיש", הנפתחת במילים "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא". שהרי יש להגדיל מחדש את שמו של המלך, שנפגע ונתמעט.


על הסיפור

באמצעות משל על האזרחים במדינתו של המלך, מסביר רבי שמחה בונים מפשיסחה מדוע מותו של יהודי פוגע בקדוש ברוך הוא ובמלכותו בעולם. המשל עוסק בקשר ההדוק שבין אלוהים ועמו, עד כדי כך שכל פגיעה בהם הופכת ל"חילול השם".
המשל נוגע בכמה עקרונות חסידיים וקבליים חשובים, בהם: הקשר העמוק והאינטימי שיכול האדם ליצור עם אלוהים; ערכו החשוב של כל אדם מישראל, בשל היותו חלק מהתגלותו של "המלך" בעולם; תפקידו של האדם לבנות בעצמו ולחזק את מלכותו של האל בעולם.
בשנת 1947 עיבד ש"י עגנון משל חסידי זה וקרא לו "פתיחה לקדיש – אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל". יצירתו פורסמה כנספח לספרו "סמוך ונראה".
המשל עוסק בבחירתו של עם ישראל ובייחודו, אבל בהכללה ניתן לומר כי על פי המשל, כל פגיעה באדם אינה רק בעיה מוסרית אלא גם בעיה דתית ורוחנית.

סיפורים שעשויים לעניין אותך