הכול בעיני המתבונן
למה נדמו זוגות צעירים שטיילו בגן בעיני רבי חסידי? ומה הזכירו לרבי בגדי הטיול הלבנים ופנסי הרחוב?
כשהיה רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה בעיר דַנְציג הלך וטייל בגן שבמרכז העיר. באותה העת טיילו בגן בחורים ועלמות בבגדים לבנים, ונרות דלקו בפנסי הרחוב.
אחר כך אמר רבי בונים: "הנרות נדמו לי כנרות הדולקים בבית הכנסת ביום הכיפורים, והבגדים הלבנים – כקִיטְל, חלוק התפילה הלבן".
בזמנו של רבי שמחה בונים הייתה עיר הנמל דנציג בירתה של פרוסיה המערבית. בשל כך, הייתה זו עיר מודרנית המזוהה עם התרבות המערבית והחילוניות. הצעירים הלבושים בגדי טיול לבנים ופנסי הרחוב הדולקים בשדרת הגן הם תמונה המבטאת את ההוויי המודרני של העיר.
באופן מפתיע, רבי שמחה בונים, המזוהה עם העולם המסורתי-חסידי שבמזרח אירופה, מדמה את המראה שנגלה לפניו למקום קדוש וליום הקדוש בשנה – בית הכנסת ביום הכיפורים. ביום זה נהוג היה למלא את בית הכנסת בנרות דולקים, והמתפללים היו לובשים את חלוקי התפילה המיוחדים, ה"קיטל", שצבעו לבן.
יכולתו של רבי שמחה בונים לזהות את היופי, ואפילו את הקדושה, המסתתרת בתוך המראה שראה בדנציג, מעידה על אמונתו כי קיימת קדושה נסתרת שיש לחלצה ו"לתקנה" מהמקום האסור והמסוכן.
גם בסיפורים אחרים אודותיו מתואר רבי שמחה בונים כמי שנחשף לעולם המודרני שבמערב אירופה ואף מזהה את האיכויות שבתרבות זו, אולם הוא מנסה לאמץ ולבצע אותן בקדושה.
