הטוב חוזר אליך
הברכה שבירך ר' יצחק מראדוויל את הילד הגוי הצילה אותו עצמו שנים רבות אחר כך. על רקע הניכור והאיבה שבין היהודים והגויים, הביא המעשה הטוב ברכה והוסיף אנושיות וחסד
צדיק גדול היה רבי יצחק "איציקְל" מרַאדְוויל. פלאי פלאות נעשו לישראל על ידו.
בצעירותו גר בעיר נַדבוֹרְנָה ושימש בה כדרשן ו"מַגִּיד מֵישָׁרִים" (ישעיהו מה, יט). פעם באה לפניו דוכסית אחת בבכי גדול, כי בנה הילד מוטל על ערש דווי והרופאים אמרו נואש. אמרה הדוכסית: "רק בך אני שמה את מבטחי, כי אתה בתפילתך תוכל לעזור לבני, ויתרפא במהרה."
אז אמר ר' יצחק: "ריבונו של עולם. הרבה גויים יש בעולמך. ובכן, יחיה גם הגוי הזה, אולי עוד תצמח ליהודי טובה על ידו." אחר כך הבטיח לדוכסית כי יתרפא בנה, והיא הלכה לדרכה.
כדבריו כן היה. הילד הבריא, וכשגדל נסע אל הערים הגדולות ולמד את לימודי הזמן ההוא בארץ רוסיה. הצליח הילד בלימודיו והתגלגל הדבר שנעשה שר גדול על כל הממונים בבית המשפט שבעיר ז'יטוֹמיר.
כמה שנים אחר כך נעשתה "מסירה" ועלילת שווא כנגד שלושה מצדיקי אותו הדור: אותו רבי יצחק מראדוויל, רבי מוֹטְל מצֶ'רנוֹבּיל ורבי ישראל מרוּז'ין. הכריחו את שלושתם לבוא אל בית המשפט בז'יטומיר ולהישבע שם כדי לנקות את עצמם מן האשמה שהואשמו בה.
כשבאו אל בית המשפט וראה השר את ר' יצחק, הכירו מיד מימי נעוריו בעיר נדבורנה. מיד עמד מכיסאו ורץ לקראתו באהבה רבה, נתן לו כיסא לשבת ופטר אותו מכל אשמה. הוא אמר לכל הממונים על המשפט: "מכיר אני את הרב הזה, והוא צדיק גדול בישראל ואין בו שום עוול." כך הועילה הברכה לרבי איציקל עצמו, וגם לחבריו הצדיקים התגלגלה טובה בשל אותו השׂר.
סיפור זה לא פשוט אבל ניתן להבין דרכו את הרקע ההיסטורי של המרחב שבו פעלו החסידים: ניכור ומתח שליווה את יחסי היהודים והגויים לאורך דורות רבים במזרח אירופה. כפי שעולה מן הסיפור, גם גויים ראו בצדיקים היהודים אנשים קדושים ובעלי כוחות, והעריכו אותם מאוד.
מציאות נוספת המשתקפת בסיפור היא ה"מסירוֹת" – ההלשנות והעלילות שהיו יהודים מעלילים על אחיהם ו"מוסרים" אותם לידי השלטונות. במאבק שבין החסידים והמתנגדים התקיימו כמה "מסירות" ידועות כנגד צדיקי החסידות.
רבי יצחק (איציקל) חס על חייו של הילד הגוי, ומבקש להתפלל עליו למרות הניכור החברתי שבין יהודים וגויים ("עוד גוי אחד"), ואינו יודע שהדבר יסייע לו בעתיד. מעבר לעדות על כוחו המיסטי של הצדיק, הסיפור בא ללמד כי פעולה קטנה של שבירת מחיצות והפגת ניכור בין זרים יכולה להועיל מאוד בעתיד.
במהלך הסיפור דווקא הגוי – הזר – הוא המתייחס אל הרבי באהבה ובכבוד, בשעה שבני עמו מנסים לפגוע בו. כך פעולה טובה עשויה לגרום למי שנחשב זר להיות ידיד אמת אף יותר מאחרים, שאינם זרים.
